חשבנו שראינו זבל על המסך, בפועל קיבלנו רק שאריות

 קרקע המציאות: מאחורי הטופ מודל הבאה של אמריקה / נטפליקס

למי ששאל את עצמו למה בכל זאת יש משהו טוב בתרבות ה-WOKE של הלסביות עם השיער הירוק מאוניברסיטת 'ברקלי', הרי שהדוקו הזה מסביר לנו בדיוק למה. למרות שסיימה את שידוריה בשנת 2018 אחרי 24 עונות, קשה להאמין שהחברה המערבית, אשכרה צפתה במפגן ההשפלות הנשי הזה, בו בחורות אמריקאיות צעירות חשבו שיכבשו את העולם בזכות יופיין,  ונתנו לטיירה בנקס וחבר השופטים להתעלל בהן. 

היוצרים הישראלים, הזוג מור לושי ודניאל סיוון ("מצוד אמריקאי: אוסאמה בן לאדן" המצוין שנמצא אף הוא ב'נטפליקס') באים חשבון עם כל מי שלקח חלק בפארסה האלימה הזאת, ומראים לנו שלמרות שחשבנו שראינו זבל על המסך, כמו תמיד, האומללות וחוסר האנושיות, התרחשו מאחורי הקלעים ואנחנו קיבלנו רק שאריות.

 פתרון של אלבמה / HBO MAX

הדוקו הנחבא אל הכלים באלגוריתם של הסטרימינג החדש, יזכה קרוב לוודאי בסרט הדוקומנטרי של השנה באוסקר הקרוב. אנדרו ג'רקי מביא את היציאה שלו אחת לכמה שנים ואחרי שהדהים עם "לתפוס את הפרידמנים", המשיך עם " הג'ינקס" שהמציא למעשה ז'אנר בפני עצמו ושינה את חוקי המשחק, עתה הוא מביא תיעוד מבתי הכלא הנוראים של ארצות הברית, באלבמה. ואיך הוא עושה את זה? בעזרת טלפונים מוברחים שמראים לנו את המציאות הבלתי נתפסת של החיים מאחורי סורג ובריח. 

אם הדוקו על טיירה בנקס מראה לנו צד אחד של הריקבון המוסרי בחברה האמריקאית, הרי שפה נחשפת לפנינו העובדה שהשיטה כל כך אכזרית וקשה, שעולה השאלה האם קיימת חמלה בכלל ביבשת ההיא? מאידך, יש סיכוי לא רע שתצפו בסרט המעולה הזה בתוך המקלט בשעה שחיילים אמריקאים מגנים עלינו, אז אולי לא צריך להיות כל כך כפוי טובה אלא בעיקר רק לרחם על גורלם של האנשים המופיעים ביצירה המפעימה הזאת.

אני קרל לואיס / YES VOD

את הטרילוגיה האמריקאית שלנו, אנחנו מסיימים בדוקומנטרי של חברה ההפקה של לברון ג'יימס, על גדול הספורטאים האולימפיים של ה-120, האתלט האדיר קרל לואיס. בניגוד לשני הסרטים האחרים, כאן מדובר במוצר חנפני ולא מעמיק, אבל עם זאת הוא כל כך כייפי לצפייה, בטח אם אתם חובבי ספורט ואתלטיקה.

לואיס לא עונה על השאלות הגדולות בקריירה שלו: האם השתמש בסמים (הוא אומר בעקיפין שידע שבן ג'ונסון היריב המיתולוגי שלו כן אז הוא מבקש שנסיק מכך, שהוא לא), לא מתייחס לשאלה האם הוא הומוסקסואל כפי שהטיחו בו בבוטות בשנות השמונים של המאה הקודמת ולא מוכן לבוא חשבון עם החברה האמריקאית הצבועה, שלא הסכימה לקבל אתלט צבעוני כמוהו שהתלבש אחרת והיו לו תחביבים אחרים מספורט. מה שכן, המסקנה הסופית של הסרט היא זו ששווה את הצפייה בו: לואיס היה ספורטאי שהקדים את זמנו בכל הקשור לתדמית שלו כאתלט אפרו-אמריקאי וכל הכוכבים הגדולים של היום, נעים בדרך שהוא פרץ עבורם.