זה השקר הכי גדול של כל האימהות

כל האימהות משקרות - פרק הבכורה | כאן 11, 21:30

בעבר הלא רחוק, כשגברים כתבו את רוב סדרות הטלוויזיה, האימהות שנראו על המסך ייצגו מודל מיושן ואידיאליסטי של נשים כפי שהחברה ציפתה שיהיו. הן העמידו סירים על האש, בישלו ארוחות, השקיעו בגידול ילדים ובחיי קהילה; הן ריכלו, הכילו וחיבקו. היה זה מודל מעוות, שהציב סטנדרטים שקריים לאימהות באשר הן.

ואולי זאת הסיבה שכל האימהות משקרות - כפי שמצהירה סדרת הבנות שעלתה אמש בכאן 11. כי אי אפשר להיות מושלמת כמו שרוצים שתהיי. מותר גם להיות אמא שבורה. מאיה מרון ("בטיפול", "כנפיים שבורות") מגלמת אמא כזו - יחידנית ומסוגרת. היא לא פועלת בהתאם למודל הנורמטיבי, לא מקדשת ערכי משפחה מקובלים, ולארוחת צהריים עבור בנה היא מחממת שניצל בטוסטר ודוחפת ללחמנייה עם קטשופ ומלפפון חמוץ.

ההתבודדות והייאוש הקיומי שלה מניעים את העלילה - כשמגיעה ההבנה כי עליה לשפר את חייה החברתיים כדי לתת דוגמה לבנה. אז היא מצטרפת לקבוצת כדורשת כושלת של אימהות, ופוגשת את קפטנית הקבוצה (אגם רודברג), שמהווה היפוך לדמות הראשית - אמא שמתאמצת לרצות את כולם ולעמוד בציפיות "האישה המושלמת". בגדול, "כל האימהות משקרות" היא סדרה על מאמאנט. כן, המיזם הסאחי, שמאגד עשרות אלפי נשים במסגרת ספורטיבית וחברתית, שימש השראה ברורה לעלילה שבראו יעל כץ, נועם נבו ונטלי מיכאלשווילי־דרור, יחד עם הבמאית עטרה פריש ("המפקדת"). ועדיין, זו בעיקר סדרה על נשים שהתייאשו מהמרדף אחר מה שהחברה מצפה מהן להיות.

את ארוחת הצהריים מסצנת הפתיחה - כאמור, שניצלים מופשרים בלחמנייה - אכלו האם ובנה בעמידה במרפסת ביתם. אחרי שהאם סילקה יונה אשר בנתה קן על אחד העציצים, ביקש ממנה הבן שלא תהרוס את הקן - כי יש בתוכו ביצה. היא הבטיחה לקיים את בקשתו, אך ברגע שהסתובב והלך השליכה את הקן לעזאזל.

עוד שקר לבן של אימהות, אבל גם הרבה מעבר לזה. קן הוא הסמל האולטימטיבי של אימהוּת. הוא מסמל את שלל התכונות שהטבע רצה והחברה דרשה מכל אמא באשר היא (בניית בית, שמירה על הצאצאים, קינון, ועוד). זאת אומרת, אימהות לא צריכות לשקר עוד - זה ממש בסדר שיהיו עצמן. "כל האימהות משקרות" לא משקרת. היא אמיתית, היא טובה, היא פשוטה - וזה מספיק.