"כשאתה מגיע למקום שבו היהדות נוכחת, מייד אתה מרגיש שייכות"

לקח לשון קנן כמעט 60 שנה לעשות זאת - אבל בסוף זה קרה: בגיל 59, השחקן היהודי־אמריקני הגיע לישראל עם אשתו מישל בפעם הראשונה בחייו, לביקור שורשים ולמפגש עם חברים ישראלים שצבר עם השנים. הכוכב הוותיק, שמזוהה עם אופרות הסבון היומיות "היפים והאמיצים" ו"צעירים חסרי מנוח", הפך בשנים האחרונות מוכר גם לדורות חדשים של צופי טלוויזיה, לא מעט בזכות תפקידו האיקוני ב"קוברה קאי", סדרת ההמשך הנטפליקסית לרצף סרטי הלהיט האייטיזיים "קראטה קיד".

לא מעט חובבי דרמות טלוויזיוניות יומיות מכירים את פניו - קשה שלא כשהוא נמצא על המסך כל כך הרבה שנים. אבל שאר עיסוקיו, וביניהם יצירת תוכנית רשת וכתיבת ספרים שחולשים על המנעד שבין מתכונים לבישול לעצות להצלחה, הפכו אותו לאדם עסוק למדי. זה אולי מסביר את ההגעה המאוחרת שלו לארץ - מקום שלדבריו עיצב את זהותו במידה רבה. "היו לי הזדמנויות לבקר בישראל בעבר, אבל לוח הזמנים אף פעם לא הסתדר", הוא אומר בעודו משקיף על הים מחלון חדרו שעל קו החוף התל־אביבי.

     

View this post on Instagram

           

A post shared by Sean Kanan (@sean.kanan)

"עכשיו הצלחתי להגיע לכאן בשל הרצאה שאני מעניק בדובאי. אמרתי לאשתי: אם אנחנו כל כך קרובים לישראל - חייבים לקפוץ לבקר בה. לא נהיה שוב באזור בקרוב. זה מיוחד להיות כאן. כל החיים אתה גדל באמריקה כיהודי במיעוט, ואז אתה מגיע למקום שבו היהדות נוכחת בכל מקום, ואתה מרגיש שייכות מיידית. זו חוויה מאוד שונה מאשר להיות יהודי שגדל בארה"ב. זו גם הזדמנות לפגוש אנשים. יש לי כאן חברים שאני מכיר שנים ופגשתי אותם רק בזום".

ב"היפים והאמיצים", סדרת הדרמה היומית הוותיקה שמשודרת מאז מארס 1987 (ובשנה הבאה היא תציין 40 שנה על המסך), הוא מגלם מאז שנת 2000 את דמותו של דיקן שארפ, אביה של הופ, אחת הדמויות הראשיות בסדרה. ב"קוברה קאי" שעלתה ב־2018 הוא מגלם את מייק ברנס, דמות שגילם בצעירותו בסרט השלישי של "קראטה קיד". העובדה ששמו נקשר בסדרות ובסרטים איקוניים כל כך, חוצי דורות ומגזרים, גורמת לו לברך בכל יום על ההזדמנויות הגדולות שנפלו בחיקו.

"כשאני מסתכל אחורה על הקריירה שלי, אני מרגיש בר־מזל לקחת חלק בדברים שהצליחו ומצליחים בקנה מידה כזה", הוא אומר. "זה מדהים בעיניי. 'היפים והאמיצים' הפכה למשהו גדול יותר ממה שאי־פעם מישהו דמיין, וגם 'קוברה קאי', שהתחילה ביוטיוב לפני שעברה לנטפליקס, הפכה לתופעה בינלאומית. זה לא מובן מאליו".

זה גם לא פשוט לגלם את אותה הדמות במשך 25 שנה, הרי היא חייבת להתפתח.

"לגמרי. יש משהו יפה בכך שהחיים עצמם עוזרים לך כשחקן. למשל, הבת שלי עכשיו בת 23. שיחקתי דמות של אב הרבה לפני שהייתי כזה במציאות, אז הייתי צריך לדמיין איך זה להיות הורה. עם השנים הפכתי לאבא, ופתאום אני יכול להביא לזה עומק אמיתי מתוך החוויה שלי. הרבה דברים שקרו לי בחיים לאורך השנים עזרו לי להתפתח כשחקן ולתת לדמות עוד שכבות".

ממשחק לכתיבה

הרומן הארוך של קנן עם עולם הדרמות היומיות לא הסתכם במשחק בהן לאורך עשורים. ב־2019 יצר השחקן את "סטודיו סיטי", סדרת רשת שיש המגדירים אותה "מכתב אהבה" לעולם אופרות הסבון. בסדרה הוא מגלם דמות לא שונה ממי שהוא במציאות: אדם שמשחק בסדרת טלוויזיה מסוג זה. כשהיא מאפשרת לו לחקור נושאים פוליטיים וחברתיים כמו זהות מגדרית, הטרדות מיניות והורות, "סטודיו סיטי" זיכתה אותו בפרס האמי בקטגוריית סדרות רשת. נראה שאין הוכחה מוצלחת יותר לעצה המוכרת שניתנת לכותבים: "כתוב על מה שאתה מכיר".

     

View this post on Instagram

           

A post shared by Sean Kanan (@sean.kanan)

איך עשית את המעבר ממשחק לכתיבה?

"אני חושב שזה הגיע ממקום של תסכול. כשאתה שחקן, הרבה פעמים אתה מחכה שאחרים יחליטו בשבילך. אם אתה לא טום קרוז או בראד פיט אתה תלוי בהחלטות של אחרים, ואני לא אוהב להיות במקום שבו אין לי שליטה על מה שקורה לי מקצועית.

"רציתי לקחת רעיון ולהפוך אותו למשהו ממשי, משהו שאני שולט בו - מהרעיון, דרך הכתיבה וההפקה ועד הביצוע. זה גם מקנה לך מעמד אחר בתעשייה. כשאתה רק שחקן אנשים רואים בך מבצע, אבל כשאתה יוצר, מפיק וכותב - פתאום מדברים איתך אחרת. אבל זה לא רק עניין של כבוד - זה גם מאפשר לך לבחור פרויקטים אחרת, ואתה לא חייב להגיד כן לכל דבר. אתה יכול לבחור מה נכון לך יצירתית, ולא רק כלכלית".

כמה הסדרה שכתבת מבוססת על חוויות אמיתיות שלך מהתחום?

"היא בהחלט מבוססת מציאות, אבל לא על אנשים ספציפיים. הרבה דמויות הן שילוב של כמה אנשים שהכרתי לאורך השנים. לא הרבה אנשים יודעים איך זה להיות שחקן ראשי בדרמה יומית במשך עשרות שנים, אז מובן שהכנסתי מעצמי לסדרה - תכונות, חוויות, סיטואציות. זה לא הסיפור שלי אחד לאחד, אבל זה בהחלט עולם שאני מכיר היטב. אני יודע איך הוא עובד מבפנים, איך אנשים מתנהגים בו, מה מניע אותם.

"היה לי חשוב להציג את הצד הפחות זוהר של התעשייה. כשאנשים מסתכלים עליה מהצד, הם רואים תהילה, פרסום, כסף - אבל הם לא רואים את המחירים שמשלמים. יש לחץ, תחרות, אגו, חוסר ודאות, הפחד לאבד רלוונטיות. זה משהו ששחקנים ותיקים חווים. אתה תמיד שואל את עצמך: האם זו תהיה העבודה האחרונה שלי? האם מחר כבר לא ירצו אותי? הרבה חושבים שאם הצלחת - אז זהו, אתה מסודר, אבל זה לא ככה. אתה צריך להמציא את עצמך מחדש כל הזמן".

הסדרות "היפים והאמיצים" ו"צעירים חסרי מנוח" יעלו בקרוב בערוץ הדרמות היומיות החדש של yes, שיושק ב־1 בפברואר.