"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
עובר מסך

רגעים "מאושרים" של שכול: מהדורות החדשות התמכרו לקלישאה

הרגע המרגש היחידי שישאר מערב חזרתו של החטוף האחרון הוא תמונת גיבורי היום - הלוחמים והחברים של גואילי שחילצו אותו מעזה • בין כל הקלישאות המרגשות, והאמירה ש"לראשונה זה 12 שנה, אין חטופים בעזה", היתה גם עיתונות ראויה לשמה

, עודכן
0השמעה
משדרי חזרתו של רן גואילי. צילום: חדשות 12

״כל הקלישאות מתאימות ממש לערב הזה״, אמרה מיה ראכלין בכאן 11. כך נפתח ערב שידורים ״מיוחדים״ בעקבות זיהויו והשבתו של החטוף האחרון - רן גואילי ז״ל. אלא שאפילו ראכלין לא שיערה כמה מעגלים ייסגרו, וכל קלישאה מעגלית תשוב ותיאמר שוב ושוב על ידי מגישי החדשות עד שכל משמעות וערך של תוכן המילים יאבדו כליל.

ארון החטוף רן גואילי מגיע למכון לרפואה משפטית \ משה בן שמחון

בערוץ 13, ברוך קרא קטע את ערב "סגירת המעגלים", כדי לפרוץ לשידור עם חדשה מרעישה - מסע הארון מתחיל בצומת סעד, ונעבור לשליח ערוץ 13, יוסי אלי. אלי מקבל את השידור כמו שחקן רוגבי בתנועה, הוא שועט קדימה וצועק אל אביו של רן, איציק גואילי: "מה התחושות שלך, איציק, תספר לי את סגירת המעגל שלך!".

גואילי, אב מוכה צער שלפני רגעים ספורים עמד מול ארון בנו, נראה עצוב, מבולבל וחבול מוודאות מות בנו. המבט שלו מבהיר שאין לו מושג מה רוצה ממנו הכתב הבלתי נלאה. אך לא איש תקשורת נחוש כאלי ייעצר מול זוטות של אב שכול. אלי מנסה להכניס לגואילי מילים לפה: "אלה רגעים מאוד־מאוד מרגשים, איציק - אני חייב לומר". למה אלי חייב לומר זאת? לא ברור. האם מדובר בחדשות? ממש לא. אלא שבעולם החדשות הישראלי, אף אחד לא רוצה שתבינו דבר וחצי דבר.

איציק האב מקבל את ארון בנו, רס"ר רן גואילי, צילום: דוברות המשטרה

המשפט המיתולוגי של רפי רשף - ״איך זה גורם לך להרגיש?״ עדיין לופת את עולם החדשות הישראלי בעניבת חנק שלא מרפה.

הגדילה לעשות יונית לוי בערוץ 12 כשצירפה התנשאות וחוסר מודעות לקלישאה ייחודית - "זר לא יבין את ההרגשה הזו שכל ישראלי וישראלי מרגיש הערב". אז אם זר לא יבין, וכל ישראלי מבין, עבור מי נאמר המשפט הזה? התחלנו לשדר חדשות לתושבי הכוכב קפלר 22b?

בין כל הקלישאות המרגשות, והאמירה ש"לראשונה זה 12 שנה, אין חטופים בעזה", היתה גם עיתונות ראויה לשמה. אנשי כאן 11 מעדו עם הכותרת האווילית של הערב, כשהגדירו את המפגש בין גואילי לארון בנו כ"רגעים מאושרים", אבל תיקנו בהמשך עם כתבה מקיפה ומוצלחת שהופקה בזמן שיא.

אותר החלל החטוף רן גואילי, אין יותר חטופים בעזה הירו מובייל, צילום: דובר צה"ל

הרגע המרגש היחידי שייוותר מערב חזרתו של החטוף האחרון הוא תמונת גיבורי היום - וללא שום קלישאה - הלוחמים והחברים של גואילי שחילצו אותו מעזה ושרים לארון "ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו", בצירוף הצהרתה האצילית של משפחת גואילי לתקשורת.

במקום לקבל עוד ממראות אלה, שוב התענה עם ישראל תחת אנשי הפלסטיק שעושים חדשות מסטיק, עם תהיות איש הפח מארץ עוץ - איך זה מרגיש? ואם אתה שואל איך זה מרגיש, כנראה לעולם לא תדע.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר