"זה עצוב שלנשים אין את הפריבילגיה להיות בינוניות כמו גברים"

כשתוכנית המערכונים הנשית "מי זאת?" עלתה לשידור בסוף 2024, היא זכתה לשלל ביקורות משבחות.

הגדירו אותה כ"בועטת", "פורצת דרך" ו"קאלט מיידי" - לא רק בזכות אופי ההומור שלה, כמו גם בשל מה שנחשב לקונספט מהפכני: תוכנית הומור שנוצרה על ידי נשים (היא נהגתה בתקופת סגרי הקורונה המייאשים, על ידי מגי אזרזר וג'וי ריגר, שצירפו אליהן את נעמה אמית ואת אושרית סרוסי), ושתוקפת באופן קומי סוגיות נשיות. קריירה, מיניות, גזענות, אידיאל יופי וזוגיות. כל אלה נושאים שזכו לטיפול הומוריסטי וסאטירי מצד חבורת הנשים הזו, שפרט ליצירתה גם מובילה אותה על המסך.

גם אם את התוכנית עצמה מביים ארז בן הרוש, ואף שבעונתה החדשה, שתעלה מחר (חמישי) בכאן 11 ובכאן BOX, ישולבו גם גברים, כמו עומר עציון, איתי זבולון, מאיר סוויסה, מוטי כץ וחן רוטמן - "מי זאת?" עדיין פועלת בטריטוריות נשיות. או לפחות מציגה את הזווית הנשית בטריטוריות שאמורות להיות נחלתם של מגדרים שונים. עוף מוזר בנוף הטלוויזיה המקומי, גם כיום.

"למען האמת, כשיצרנו את הסדרה אני חושבת שכולנו היינו בטוחות שזו הולכת להיות איזו מין משבצת לייט־נייט נישתית כזו, שאולי תל־אביבים והומואים יאהבו", מודה אמית. "אחרי העונה הראשונה מאוד הופתענו, לא חשבתי שזה ידבר לכל כך הרבה אנשים. זה באמת הצליח להתרחב אל קצת יותר מהמעגל התל־אביבי הנישתי וליותר אנשים. התגובות שקיבלנו אמרו לנו: 'איזה כיף שיש נשים שעושות דברים מצחיקים בטלוויזיה'. זה נשמע כל כך מובן מאליו, עד שעצוב שזו פתאום היתה היציאה מהשגרה. רוב התגובות שקיבלתי היו 'שיואו, סוף־סוף נשים עושות מערכונים מצחיקים וקיצוניים בטלוויזיה'. בעיניי זה צריך להיות סטנדרט".

כנראה גם ב־2026 נשים עדיין צריכות להתגבר על התפיסה המיושנת שלפיה הן "לא יודעות להצחיק".

"זה באמת תמוה, ולצערי זה גם כנראה יהיה תמוה בשנים הקרובות. אני מקווה שיותר ויותר תקציבים ילכו לפרויקטים עם נשים ושזה לא יהיה כזה מופרך ויוצא דופן שנשים מצחיקות עושות מערכונים בטלוויזיה. אני מכירה את האמירות האלה, על זה שנשים לא מצחיקות, ואני יכולה להגיד שאני עובדת עם כל כך הרבה נשים מבריקות ומצחיקות, וכמו עם גברים - אין אצלי שום הבדל.

"אני לא אומרת 'אה, אני עובדת עכשיו עם אישה מצחיקה'. לא, אני פשוט עובדת עם אנשים מצחיקים. אני מרחמת על אנשים שעוד שבויים בתפיסות המיושנות האלה. מבחינתי זה עצוב שנשים צריכות להיות מצחיקות בצורה קיצונית כדי שישימו לב אליהן, ואין להן את הפריבילגיה להיות בינוניות כמו גברים.

"אני מרגישה שכאישה, אם את בינונית - לא תגיעי לשום מקום. אנחנו רואים המון תופעות של גברים בינוניים, לפחות בתעשייה שלי, וזה עובר יותר טוב בגרון. אישה חייבת להיות סופר־מבריקה או קיצונית או משהו שלא רואים בנוף כדי שתגיע למשהו".

היו נושאים שיותר קל לכן, או אולי יותר קשה דווקא, לגעת בהם - דווקא בגלל האלמנט הנשי שמגדיר את הסדרה?

"כן. תמיד אם יש חומרים שהם קצת In your face או אמירות קשות, אז צריך להעביר אותם בתוך גלולה מתוקה יותר של הומור, וזה מה שאנחנו עושות. גם בעונה הקודמת וגם בחדשה היו מערכונים שנחשבו טיפה קיצוניים יותר, שחלקם גם הוסרו.

"יש לנו מערכון על IVF ועל הפריה חוץ־גופית, שבו אנחנו מראות שהאישה עוברת את כל הבדיקות האפשריות, פולשים לה לתוך הגוף והיא עושה הכל כדי להרות, והגבר בעצם רק יושב בטלפון ולא עושה כלום. זה כמובן מועבר במערכון שהוא כביכול מצחיק, אבל המסר שלו מאוד לא מצחיק. אני חושבת שכל מי שתראה אותו תרגיש שזה כמו אגרוף לבטן, גם לגברים שיצפו בו".

"רק נשים משחקות כאן"

בימים אלה נעמה נמצאת בשיאן של חזרות לקראת עליית ההצגה על פי המחזה השייקספירי הקלאסי "הלילה ה־12" בתיאטרון "הבימה". אלא שכמו בפרויקטים אחרים שלה - בעיבוד החדש של ההצגה מודגשת נוכחות נשית. למעשה, בגרסה הזו של הקומדיה הטראגית המפורסמת כל הדמויות מגולמות על ידי נשים.

"רק נשים משחקות כאן", היא מספרת. "מביימת את זה רוני ברודצקי, במאית צעירה, מבטיחה מאוד, ובאמת מצוינת. וזה קאסט של נשים בלבד. עם אורלי זילברשץ, ליה קניג, גיתית פישר, ועוד. זה נשמע ונראה מאוד מבטיח ואני ממש נהנית בחזרות עד עכשיו".

יש תמה משותפת לפרויקטים שאת משתתפת בהם. כמה זה מכוון?

"לגמרי יש. אני, אם אין רק נשים, אני לא שם. אני צוחקת, אבל זה כן משהו שמאוד חשוב לי. מובן שזה לא התנאי, זה במקרה יצא ככה. כנראה אני מזמנת את זה".