"ארץ נהדרת" היא של שמאלנים, מחזרת אחרי הימנים - ובדרך שוכחת להצחיק

ארץ נהדרת | קשת 12, 21:30

הפרק אתמול של "ארץ נהדרת" נפתח ברגע עצוב. הרב אלחנן דנינו, אביו של אורי דנינו ז"ל, שנחטף ונרצח בעזה, עמד באולפן. הקיפו אותו כל צוות השחקנים של התוכנית, ואחרי הקדמה קצרה של אייל קיציס שיחזר האב השכול מול האומה את טקס הדלקת הנרות שעשה בנו במנהרות חמאס (לפני שהמחבלים רצחו אותו וחמישה חטופים נוספים).

זה היה רגע כבד ואפל. רגע שלחץ על בלוטת הדמעות והתעקש לרגש בכוח, ואם אפשר גם להעביר מסרים סמויים לגבי אחריות ואשמה. הם גמרו את הקטע בשיר מזמור. מצחיק זה לא היה. מאידך, גם כל מה שסיפקה "ארץ" מייד לאחר מכן כלל לא היה מצחיק.

נהוג לומר שהמציאות עולה על כל דמיון, וזוהי לפעמים נקודת התורפה של הסאטירה. היא חייבת להתבסס על המציאות המשוגעת, אפילו כשהמציאות חוזרת על עצמה. וככה, באשמת החיים עצמם, "ארץ נהדרת" נותנת לנו שבוע אחרי שבוע את אותן הבדיחות ואותן האמירות ואותה התעסקות סאטירית רק עם שינויים קלים.

גם אתמול החיקוי של ביבי עם הכתם על המצח שמתחמק מאחריות למחדלי 7 באוקטובר פתח את הפאנל. הפעם דרש הביבי של מריאנו מראש ממשלת אוסטרליה להתפטר בגלל פיגוע בסידני. איזו סאטירה מתוחכמת.

גם אתמול קיבלנו את אותם פאנצ'ים משומשים. עוד פעם גילה גמליאל נכנסה בסערה והשתמשה בצ'ט GPT כדי לצאת מגוחכת, ואחריה השר גולדקנופף שוב רקד על הקופה הציבורית, ושוב גיחכו על הבישולים של שרה נתניהו, ויואב קיש התנהג בילדותיות וליקק לרה"מ. אחר כך המפכ"ל והשר בן גביר שוב עשו צחוק מהמשטרה, מהדמוקרטיה ומחופש הביטוי. כן, המילה שוב חוזרת על עצמה.

ל"ארץ נהדרת" יש (לפחות, בינתיים) חופש ביטוי שאין לאף תוכנית אחרת בישראל. אבל זה מרגיש שהיא לא יודעת להשתמש בו נכון. היא רק מטיפה ועוקצת ובסוף מסכמת את הצרות במערכון עם עומר אדם וחנה לסלאו על מופעי חנוכה. אפשר היה להסתפק בשידור חוזר של פרק מהשנה שעברה. כי אם עד היום כבר שודרו ב"ארץ" 233 מערכונים על משפט נתניהו - אמש קיבלנו עוד אחד.

אי אפשר לומר על תוכנית שמשודרת כבר 22 שנה שהיא לא מצחיקה. "ארץ נהדרת" יכולה להיות קורעת, יכולה להשפיע על סדר היום, לרומם פוליטיקאים ולתקוע להם סכין בגב. סאטירה אולי לא יכולה להפיל משטרים, אבל אם היא טובה ומצחיקה ומעיפה את המוח - היא מסוגלת לתדלק תהליכים.

יגידו, "ארץ נהדרת" היא סאטירה לשמאלנים - וזה נכון. אבל היא מעולם לא רצתה להיות כזאת, ותמיד קרצה למרכז וחיזרה אחרי הימין. היא ניסתה לחנך את הצופים, אבל על הדרך נירמלה את הקיצוניים. היא ניסתה להיות כל כך הרבה, ושכחה שהכי חשוב זה להצחיק.

אחרי 22 שנה באוויר, "ארץ נהדרת" התחילה להימאס. מצד שני, ייתכן שזאת המציאות שלנו שנמאסה עלינו. כי כמה פעמים כבר אפשר לצחוק מאותה הבדיחה?