הסדרה החדשה של נטפליקס היא הבינג' הכי טוב שאפשר למצוא כרגע בטלוויזיה

החיה שבתוכי | נטפליקס

תמיד היה משהו מהפנט בדמויות שמגלמת קלייר דיינס, בעיקר ברגעים שבהם אותן הדמויות מתיזות את שלל האמוציות שבתוכן. בבת אחת הפרצוף שלה מתכווץ ומתעוות, שרירי הלסת רוטטים, עיניה מאבדות סנכרון וגופה מוציא תנועות לא רצוניות. לעיתים זה נראה כאילו דיינס אוגרת בתוכה כל כך הרבה רגשות עד שעוד רגע היא תתפוצץ. אך מה שעלול להיחשב כמשחק מוגזם - רק מהפנט אותנו אליה. דרך הסצנות הללו דיינס מצליחה להכניס צופים למעמקי הנפש המעורערת והמפוררת של הדמויות - מה שמסביר גם כיצד פעם אחר פעם רבים מאיתנו נשבים בקסמה.

והנה, בסופ"ש עלתה בנטפליקססדרה של דיינס, "החיה שבתוכי", ושוב קשה להסיר ממנה את העיניים. הפעם מגלמת השחקנית סופרת־עיתונאית זוכת פוליצר; היא מתאבלת על מות בנה היחיד בתאונת דרכים, גרושה מזוגתה לשעבר, סובלת ממחסום כתיבה עקב הטראומות, ובגדול מתייסרת כל היום ומאשימה את כל העולם במצבה.

איך שמתחיל הפרק הראשון, עובר לגור בבית הסמוך טייקון נדל"ן מפוקפק, שמספרים כי רצח את אשתו והעלים את גופתה. שניהם כמובן מתחברים, איכשהו. הוא מציע לה לכתוב עליו ספר, ומשם העלילה ממשיכה בכיוונים שמאוד מתכתבים עם סיפורו של איל הנדל"ן הרצחני רוברט דורסט ("הג׳ינקס"). מתיו רייס, שזכור מ"האמריקאים", מגלם נהדר את תפקיד הפסיכופת שגורם לדיינס לבכות ולפרצופה להתעוות שוב.

דיינס, שהפיקה את הסדרה, הביאה את היוצר של "הומלנד" כדי לגרום לה לעבוד. וזה עובד מעולה. הדמות שעושה דיינס היא של אישה אומללה, בודדה ומתוסכלת, שבורה נפשית ופיננסית, ודווקא בגלל זה היא מושכת אותנו לתוכה. ממגנטת יותר ממה שעשתה שמונה עונות ב"הומלנד", בדמותה של קרי מתיסון וההפרעה הדו־קוטבית שלה.

שמונת הפרקים של "החיה שבתוכי" הם הבינג' הכי טוב שאפשר לקבל בימים אלה. מותחים, מפותלים, מלאים טוויסטים, ומתקדמים על בסיס האינטראקציה בין דיינס לרייס - שניהם בתצוגות משחק יוצאות דופן. וככל שהטרגדיות מצטברות, דמויות מתות ומניפולציות פוגעות חזק - כך אנחנו, הצופים, מתהפנטים יותר.

ואולי, כשמביטים על דיינס מתכווצת, אנחנו לרגע לא בטוחים מה אנחנו רואים שם - אותה או את עצמנו. כי אם אנו כל כך מתלהבים מסדרה על פסיכופתים ורוצחים אכזריים - אז בעצם החיה בתוכם או בתוכנו?