העונה ה-12 של הכוכב הבא יצאה הערב (שלישי) לדרך, ולא מצאתי שום דבר חדש לומר עליה. אולי חוץ מזה שהיא שינתה את השם, ונקראת ״הכוכב הבא של ישראל לאירוויזיון״; וזה בערך כל מה שהיא מחדשת לנו הפעם.
ולא בטוח שזה אלמנט שלילי. למה להרוס משהו שעובד כל כך טוב? עונה אחרי עונה ״הכוכב״ מספקת לנו את אותם השטיקים שהורגלנו לקבל.
עונה אחרי עונה היא מספקת לנו את אותם השטיקים שהורגלנו לקבל. כן, גם קרן פלס הזילה דמעות, ושוב איתי לוי הזכיר את נכסיו הרבים, ושוב אסף אמדורסקי לא התרשם והצביע אדום, ושוב אסי עזר דיבר על גנים של תימנים, ושוב רותם סלע היתה רותם סלע, ושוב זמרים וזמרות עלו לשיר עם שאיפה מוצהרת להיבחר להיות מי שיקבל מהאירופאים את שריקות הבוז השנתיות באירוויזיון. שגרה של ריאליטי.
חמישה מהמתחרים בפרק הראשון היו בני ובנות 17. הם עוד לא נולדו כששירי מימון הפסידה לנינט בגמר ״כוכב נולד״. מתמודד אחר העיד כי היה בן 8 כשראה את מארינה מקסימיליאן מככבת ב״כוכב״ וקיבל ממנה השראה לכל החיים. כל הדור הזה, כל מה שהוא מכיר, זה מציאות של תחרויות שירה, שחוזרות על עצמן שנה אחרי שנה.
דמעות, הכחשות וחיבוק חם
כשהתקשורת נותנת במה למישהו שמפורסם לכאורה בעבירות המין שביצע, אז לראיון איתו חייב להיות איזשהו ערך. התנצלות מעומק הלב, למשל, או הודאה וחרטה. אבל לראיון שעשה אלעד שמחיוף בחדשות 12 עם השחקן קווין ספייסי היתה מטרה אחת - להלבין את מעשיו של ספייסי ולמכור כרטיסים למופע שלו.
כמו פרנק אנדרווד, הדמות שגילם ב״בית הקלפים״, ספייסי שיחק מול המצלמה ועשה מניפולציות על הצופים מבלי ששמחיוף יעמת אותו עם העובדות והאשמות נגדו. הוא דמע כשהיה צריך, התחנף לישראלים, הכחיש את מה שרצה והרוויח חיבוק חם מהמיינסטרים הישראלי.