30 שנה, לך תזכור: לכבוד יום השנה לרצח רבין הוצפנו בגל סרטי דוקו רטרוספקטיביים, מה שעוד יותר מעצים את השאלה איפה כל זה היה עד עכשיו.
סדרת הדוקו "לבכות לך" (מוצ"ש בערוץ כנסת 99), שיצר שי להב, בוחנת לאורך שלושת פרקיה מדוע לא נעשו כמעט יצירות תרבותיות על ההתנקשות בראש הממשלה. "היה צורך בפרספקטיבה", הסבירו המומחים השונים. והנה, 30 שנה אחרי, סוף סוף כנראה נוצרה פרספקטיבה ואיתה הגיע גל של סרטי דוקו שנועדו למצב מחדש כמה עובדות שהתערערו ולספק מסקנות נחרצות.
למשל, בדוקו "מסיתים מבט" (HOT 8) התרכז היוצר יוסי מילמן באירועי ההסתה, במחדלי השב"כ ובאחריות הישירה של המסיתים לרצח. הזרקור של מילמן הופנה בדגש על רבני יו"ש ועל נתניהו. מילמן אף חשף שיחת טלפון שקיבל מנתניהו למחרת הרצח, ובשיחתם ההיא ניסה נתניהו להסיט מעצמו אש והצביע על קשרים בין הרוצח יגאל עמיר לבין מערכת הביטחון.
גם כרמי גילון מאבד את שלוותו כשהוא צריך לדבר על נתניהו. בסרט הדוקו המרתק ששודר אמש בקשת 12 ("במשמרת שלי" שיצר אמנון רבי) התראיין בארוכות מי שתיפקד כראש השב"כ בעת הרצח ודיבר על האחריות האישית שלו ועל ההשלכות האינסופית של הרצח עליו עצמו ועל המדינה כולה.
ולמרות שגילון בהחלט לוקח אחריות לכישלון, וגם חושף בפני המצלמה את הדיכאונות, את תכנוני ההתאבדות ואת הכדורים הפסיכיאטריים - אצבעו כל הזמן מצביעה על אדם אחר. אדם עם מכונת רעל, כדברי גילון.
"יצחק, העסק נדפק פה בלעדיך. פשוט נהיינו מקום דפוק", מסכם גילון בקול שבור, "כל הדברים שהאמנת בהם מנופצים בזה אחר זה. ואני אחד האשמים בזה שאתה לא פה להציל אותנו".
מתוך ״כרמי גילון - הראיון״, באדיבות קשת 12
את מה שגילון רומז לו, אמר אמש אביב גפן בכתבה מגזינית על תיעוד הרצח ששודרה במהדורה של חדשות 12. "אם נסתתכל היום, אז יגאל עמיר בעצם ניצח. 'רבין' זה תקווה, שלום וסובלנות - מילים שכבר לא פופולריות היום. זה הודחק".
רצח רבין שינה את המדינה, ולא לטובה. 30 שנות פרספקטיבה היו זקוקות ל-18 שנות שלטון של נתניהו כדי לגבש את המסקנה הנ"ל ולהציג אותה בגאווה בסרטי דוקו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו