כשהייתי צעיר שמעתי המון את המשפט: "אל תהיה חכמולוג, אנשים לא אוהבים חכמולוגים". כשהתבגרתי, החיים לימדו אותי אחרת. חכמולוגים מגיעים רחוק. ישראלים דווקא אוהבים חכמולוגים.
היה היה חכמולוג אחד שכולכם מכירים. הוא ישב בטלוויזיה והביע ללא הרף את דעתו המנומקת על פוליטיקה, חברה ושחיתות. הבקיאות הזניקה אותו לדרגת "חכמולוג דגול", והידע סייע לו להנחית מכות נוקאאוט על יריביו לוויכוחים הטלוויזיוניים. הוא הטריל והשפיע, ניזון משיימינג ולייקים, וניגב את התהילה עם חוזה טאלנט ותוכנית זוגית לצד חכמולוגית מסוג דומה.
ממרום מעמדו הנחשק, החכמולוג המשיך לבקר את כולם. הוא נכנס באמאמא של המושחתים, שחושבים שהם טובים מכולנו. הוא נאבק בשקרנים, בקומבינטורים, במלחכי הפנכה ורודפי השררה. הוא קידש מוסר, אתיקה וצדק, והתקומם נגד מי שחרג מסולם הערכים הללו.
אט אט הטרחנות השתלמה; החכמולוג טיפס גבוה, התמסחר, הרוויח כספים וסגר דילים מפוקפקים עם אנשים שאותם סיקר בטלוויזיה ובעיתון.
חיים לוינסון חשב שהוא חכמולוג גדול, ושאם הוא יעשה את מה שהוא מתקומם כנגדו - לא תהיה לזה השפעה. אז כהשלמת הכנסה הוא קיבל 200 אלף לפחות מיועץ התקשורת שמתחמק מחקירה בפרשת קטארגייט, שרוליק איינהורן (הקמפיינר של נתניהו), אשר לוינסון מכנה "חברי הקרוב".
לפני חודשיים הוזמנה לתוכניתו טליה איינהורן, המשפטנית־הביביסטית ואמא של שרוליק. הראיון הוגדר על המסך "ראש בראש עם לוינסון", ויחד עם אופירה אסייג ביימו באולפן ויכוח ודרמה; האמא ברחה מהשידור והקטע נהיה ויראלי. כעבור שבוע לוינסון פרסם בתוכנית את תגובת הבן שרוליק, שהיתה כתב הגנה לחשדות כלפיו בקטארגייט. במקביל, דרש לוינסון מהמשטרה לבקש סליחה מיונתן אוריך, יועצו של נתניהו ושותפו של איינהורן לפרשייה.
כשנחשף הקשר הכלכלי ביניהם, השתומם לוינסון בתמימות. "עורך העיתון אישר לי חלטורות ועבודות מהצד. שימשתי ככותב צללים של חברי שרוליק - ולא היה לזה קשר בשום צורה לעבודתי העיתונאית", שיקר בחכמולוגיות.
ככה זה חכמולוגים, ביד אחת מתקוממים על המנגנון הביביסטי, וביד השנייה מכניסים לכיס כסף, הדלפות וספינים שהאכילו אותם ישירות מהמעגל של נתניהו ולשכתו.
קשה להגיד שהופתענו. התוכנית "אופירה ולוינסון" היא ביב שופכין של תמצית מה שמצחין במדינה. פוליטיקאים ובעלי אינטרסים באים לשם כדי לריב, להאשים ולייצר מצג מעוות שמסתיר את המציאות האמיתית - זאת שמתרחשת בחדרי חדרים, כשמכבים מצלמות, סוגרים מיקרופונים, סוגרים דילים ומחלקים ג'ובים.
ועכשיו, החלטורה התפוצצה ללוינסון בפרצוף. הדיל המלוכלך נחשף, הוא פוטר מעיתון הארץ ועתידו בקשת התערער. היום (שישי) הוא לא משדר עם אופירה את התוכנית. הוא ירד למחתרת, במקום להתייצב מול העם - להתנצל או להסביר. מה היה אומר על כך לוינסון העיתונאי?
לא רק שחכמתו התהפכה עליו, הוא גם יצא צבוע, הרס לעצמו את המוניטין ואיבד את שאריות הכבוד, האמון והיושרה - שהיו האקס פקטור שלו בעולם של עיתונות מגויסת ואינטרסנטית. לוינסון התפרסם כחכמולוג דגול, אבל זה מה שקורה בסוף לחכמולוגים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו