עם תחקיר לעוס על שרה נתניהו: "המקור" הפכה ל"ערב טוב עם גיא פינס"

אחד המיתוסים המשעשעים על הכלא גורס שברגע שאתה נכנס, אתה מסמן את הפושע המסוכן ביותר ונותן לו אגרוף כדי שאף אחד לא יתעסק איתך. לא מומלץ לנסות את זה בבית (או בכלא), שכן המציאות עלולה לאכזב, אבל הדעה הרווחת היא שכדי להתעסק עם שיגעון צריך להיות משוגע בעצמך. הבמאי היפני אקירה קורוסאווה הגדיר זאת טוב מכולם כשאמר כי "בעולם מטורף רק המטורפים שפויים".

העולם סביב בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל ב-16 השנים האחרונות בניכוי שנה, לא בדיוק מצטיין בנורמליות. מטבע הדברים, החיים במשרד הזה אינטנסיביים ומורטי שיער, וכשעושים זאת סביב משפחת נתניהו זה מאתגר עוד יותר. אין מי שתעיד על כך טוב יותר מעדנה חלבני, מתאמת הביקורים במשרד במשך חמישים שנה. מגולדה ועד לפיד, היא עברה הכול וראתה הכול. אמש, היא פתחה לרווחה את החלון לאפיזודה בת 30 השנים שלה (לסירוגין) אצל רביב דרוקר ב"המקור".

חלבני לא חסכה במילים, בתיאורים ובתקריות מביכות, מאירוע שבו החזיקה בכוח את יאיר כדי שלא יתפרץ באלימות לחדרו של אביו, דרך תיאור יחסיה עם ראש הממשלה וכמובן, הליבה – התפרצויות הזעם השונות של שרה. עובדים רבים במשרד נשברו, חלקם הגיעו לבית המשפט, אלא שלחלבני יש אופי קצת אחר. יובל שלם בבלפור לימד אותה להיות מחוספסת ולדבר בשפה של הגברת. במקרה שלה, המיתוס על הבריון והכלא התברר כנכון.

עשרות עדויות שנגבו, הן בתחנות המשטרה ובבתי המשפט והן בבמה הציבורית, תיארו את התנהלותה של שרה נתניהו לאורך השנים. קפיצת הכריש הייתה בינואר 2018, אז נחשפה בוואלה הקלטת הצרחות המפורסמת. התיאורים המדוברים והמופלגים לבשו כסות אנושית וקיבלו את הממד שהיה חסר להם. מכאן, כל עדות שמיעה הייתה בגדר ירידת מדרגה.

סיפורי שרה אינם מרגשים כבעבר. 90 אחוז מהדברים שנאמרו כבר שמענו, וגם הפרטים שלא ידענו נראים מוכרים. הבעיה הגדולה יותר היא שהם יצאו כבר מפיה של חלבני עצמה. הציטוטים שלה הופיעו ברשתות החברתיות, בפודקאסטים, בטלוויזיה, באתרי החדשות ובעיתונות המודפסת. התוכנית אמש הייתה בסך הכול סיכום האירועים למי שפספס, מה שהפך אותה לסיר גדול ותפל של אטריות מחוממות.

זה יכול לעבור בלא מעט תוכניות. הרי טלוויזיה, במיוחד בתחום האקטואליה, היא בליל של חומרים לעוסים, אבל "המקור" מתהדרת בנוצות אחרות - של חידושים ושל חשיפות, לא של רכילות ממוחזרת. כל כך ממוחזרת, עד שתגובת משרד ראש הממשלה, שכללה כמובן את המילה "שקרים", יכלה לא להיכתב כלל. גם היא הייתה מגה-צפויה. התוכנית הזאת, שהתהדרה בחשיפות יפות לאורך השנים, הפכה ל"ערב טוב עם גיא פינס" בגרסה הפוליטית, הרבה מתחת למידותיו של דרוקר.

ובכל זאת, אפילו ב"תחקיר" הרדוד הזה היה הישג מסוים. חלבני, עם כל הרצון לסגירת חשבון עם מקורבי המשפחה ואלה שתוקפים אותה ברשת ובמרחב הציבורי ("אני לא שוכחת ולא סולחת ואני אחזיר מלחמה בבוא העת"), עשתה את ההפרדה בין ביבי לשרה.

"חיבבתי אותו מאוד", אמרה במהלך התוכנית, ולאחר מכן, כשישבה באולפן, העצימה והדגישה: "הוא ידע להעריך עבודה, הוא ידע להעריך אותי, הוא דאג שאצא לפנסיה נורמלית". בעולם שמתחלק לרק ביבי ורק לא ביבי, הדברים הללו, דווקא מפי מי שמשמיעה את קולה השכם והערב במחאה ושהוציאה אמש החוצה את כל הכביסה המלוכלכת, נותנים לכל הסיפור הזה טוויסט קטן וקצת שונה.