האדם הוא האויב הגדול ביותר של בעלי החיים בטבע - ולפעמים גם של הטלוויזיה

סרטי טבע שופעים ברגעי מתח. הצופים אינם נחשפים לשעות, ימים ולפעמים שבועות של המתנה שמזוקקים לרגע אחד מהיר, בו צ'יטה שאורבת לעופר שהתנתק מאימו מסתערת ברגע הנכון, או ללהקת לביאות שמכניעה תאו כבד משקל וממתינה לאריה שיגיע לסיים את העבודה. מעל לתמונה הזאת מהדהד הקול הדרמטי של דיוויד אטנבורו או חקייניו.

את השבלונה הזאת החליט המפיק ג'ייסון בלום ("תברח") לשבור באמצעות מיני סדרה ייחודית שיצר לנטפליקס – "סיפורי האימה של הטבע" (Nightmares of Nature). כאן לא מדובר בדוקו "אמיתי", אלא בעלילה מבוימת, לכאורה, בכיכובם של שלושה יצורים - עכברה הרה, רקון בודד וצפרדעון צעיר ומבוהל. המשותף להם: כולם מנסים להתחמק מהסכנות האורבות להם מצד בעלי החיים ומגיעים בנסיבותיהם שלהם לבקתה ששייכת לאויב הגדול והמסוכן ביותר - האדם.

הרעיון של בלום לצאת מהמסגרת הקלישאתית שאליה מחויבים סרטים על בעלי חיים מעניין. כאן לא מדובר באפיזודות מקריות אלא במסע הישרדות עלילתי בפורמט מוכר מז'אנר אחר - בריחה מפני מי שנראה לכם כאויב העיקרי, עד ההגעה לבקתה אבודה באמצע היער ומפגש עם גורם מאיים הרבה יותר, חוט השדרה של מחצית מסרטי האימה שראיתם עד היום. בנוסף, ההגשה אינה מתבצעת על ידי קריין עם קול גברי מסוקס, אלא באמצעות קולה המשועשע של מאיה הוק ("הקול בראש 2").

הרעיון מקורי. ההצלחה, כפי שניתן לחשוד מלכתחילה, חלקית בלבד. הליווי של הוק מנסה אמנם לייצר דרמה, אבל נשמע כמו תיאור של פרק בסדרת הטראש Wives with Knives ודומותיה בערוצי הנישה האמריקניים. התחושה של אימה לא באה לידי ביטוי אפילו לרגע אחד בשלושת פרקי הסדרה, ובכל זאת, יש לה מספר הישגים משמעותיים.

תחילה, הצילום. הרושם הראשוני הוא שרוב הסדרה נוצרה ב-AI, אבל כל התיעודים אמיתיים - גם אם "עברו דרמטיזציה" כהגדרת היוצרים. איך אפשר להגיד לעכברה הרה להיות דרמטית? נראה שבשל הצילום, שחלקו הגדול נעשה באולפן או במתחם סגור, החיות עברו מניפולציה שהכניסה אותן למצבי קיצון ואפשרה להוציא מהן קלוז-אפים מרשימים, אבל עצם העובדה שלבסוף תועדו באופן כזה ובצילומים כל כך מרהיבים היא ניצחון גדול להפקה.

לפני כשנה חדר אלינו עכברוש לדירה. אחרי יומיים של ניסיון ציד, אשתי הצליחה באמצעות חתיכת קבנוס ויחידת במבה ללכוד את העבריין ושחררנו אותו בשדה המרוחק כק"מ מהבית. נאמר לנו שבכך גזרנו את דינו למוות, וייתכן שזה נכון שכן הוא הורחק מהסביבה שאליה היה רגיל, אולם מיותר לציין שהמחשבה שהוקדשה לכך הייתה מינימלית, וגם אם כן, איזו ברירה כבר הייתה לנו?

וכאן בא לידי ביטוי הניצחון הנוסף של הסדרה. פתאום כן תיאלצו להקדיש מחשבה לבעלי חיים שכשלעצמם מעוררים חלחלה בזמן המפגש איתם. הגורל שלהם מעניין אותנו וזה לא מובן מאליו. "סיפורי האימה של הטבע" אולי אינה מייצרת תחושת פחד, אבל בהחלט מעניקה פרספקטיבה שונה. כאן המקום לומר שכבודם של הרקון והצפרדע במקומם מונח, אבל בניגוד למה שיקרה במציאות, העכברה היא זאת שכפי הנראה תיצור אצלכם את תחושת הקרבה הגדולה ביותר. אחרי שתצפו בסדרה החביבה הזאת, ספק אם אי פעם תשתמשו במלכודות דבק או בגיליוטינה כדי לצוד מכרסמים.