כדי להבין כמה הטלוויזיה משחקת תפקיד משמעותי בעורף, כדאי להציץ ברייטינג. ב־4:00 בבוקר, שעה אחרי פרוץ המתקפה באיראן - הרייטינג של חדשות 12 טיפס ל־16.5%. מאז ועד חצות הוא לא ירד מתחת ל־13.7%, ובשעת מטחי הטילים זינק עד 26.1%. וזה, כאמור, רק בערוץ 12 - הערוצים האחרים גם שברו שיאי צפייה משלהם.
אחרי הכנות של 30 שנה ופמפום אינסופי על הסכנה הקיומית ממזרח - הושקה המלחמה הכי מצופה במדינה: המלחמה עם איראן. ולמרות הפור־פליי הארוך, היא תפסה בהפתעה אפילו את הפרשן הבכיר של 12, אהוד יערי.
"דיברת לאחרונה עם מישהו מטהרן?", התעניין בשידור דני קושמרו, ויערי חשף בפניו תרגיל הונאה מוצלח. הוא סיפר כיצד הוא קיבל הודעה מסקרנת בווטסאפ, פתח את הקובץ, קרא בעיון והגיב בהערות לשולח. לפני כשבוע וחצי, חבר'ה מה־FBI פרצו אליו למשרד וסיפרו לו שאיראנים חדרו למחשבו הפרטי. מאז נמנע יערי משיחות עם איראנים שהוא לא מכיר.
כשחושבים על כך, אם האיראנים השביתו את אהוד יערי - כנראה באמת התחילה מלחמה.
מקסדות וחיבוקים: כשהכתבים הופכים לאבות האומה
מלחמה זה אומר שברהנו טגניה מדלג מזירה לזירה חבוש קסדה, מסתחבק עם שוטרים, מחבק תושבים ומתעד נזקים. מלחמה זה אומר שניר דבורי, כתב צבאי, הופך פתאום לאבא של האומה, נכנס לסנדלי דובר צה"ל ולוקח על עצמו את תפקיד המרגיע הלאומי.
צופים נוהרים ברגעי החירום לשידורי החדשות, כי הם רואים בטלוויזיה מבוגר אחראי. כתוצאה מכך, הדמויות הסמכותיות באולפנים מרגישות צורך לחנך אותנו, להסביר איך עלינו להתנהג, מה לחשוב ומה להרגיש. שוב ושוב הם אמרו את המילה "חוסן". על העורף לשמור על חוסן.
"ראינו היום את הישראלים חוזרים במהירות לשגרה. לא!", כעס עלינו דבורי. "אסור להיות שאננים. האיראנים יתקפו, וצריך לגלות אחריות עצומה. ומשמעת. זה ייקח זמן. אנחנו נספוג בעורף, נעשה שרירי בטן ונשמיד לאיראנים מה שאנחנו יכולים כדי שהם לא יתעסקו איתנו יותר".
אחריות, משמעת וחוסן. אוקיי, הבנתי את הדרישות מהציבור בעורף, אבל מה לגבי האנשים בטלוויזיה? כי בשעות הקטנות של הלילה דיווחו בערוץ 12 טגניה ואור רביד, בשני מקרים שונים, על מטח שיגורים שלא קרה; בעוד אדוה דדון דיווחה פייק ניוז על ירי טילים לעבר שגרירות ארה"ב בבגדד. במקום להרגיע צופים - הציפו חרדות ושלחו אנשים למקלטים סתם.
"אסור לחשוף מיקומים" - תוך כדי חשיפת כתובות בשידור חי
אחריות ומשמעת דרשו מאיתנו, והבהירו: אסור לומר היכן נופלים הטילים. כשחושפים מיקומים, אנחנו למעשה עוזרים לאיראנים לתקן את הפגיעות שלהם במטח הבא.
בלי סוף הסבירו את זה בשידור, ועדיין, במהלך האזעקות הערוצים שידרו את קו השמיים התל־אביבי והראו בלייב נפילה. יותר מזה, בשידורים הישירים נחשפו בניינים ועליהם שלט עם הכתובת, שמות של בתי עסק ועוד רמזים פשוטים לפענוח. אך מה נגיד על הטלוויזיה אם בשלב מסוים התראיין מפקד פיקוד העורף בגוש דן, והוא חשף מיוזמתו את מיקום הנפילה: "רחוב זה וזה, פינת רחוב זה וזה, וטיל שנפל באמצע הכביש". ממש אחריות ומשמעת.
שעת כוכבים למבטא הפרסי: מיוסיאן וסבטי כבשו את האולפנים
מלחמה עם איראן זה אומר שפרשנים עם מבטא פרסי כבשו את האולפנים. אליהו יוסיאן נכנס כמו טורנדו לאולפן ערוץ 14, ואילו ב־12 תפס את כיסא האיראני בני סבטי, שסיפר על המחוסל ממשמרות המהפכה שגזל פעם את בית משפחתו.
"עכשיו מתחיל באיראן ציד מכשפות", סיפר עודד עילם, בכיר ביטחוני שישב לצד סבטי, והסביר: "זה כמו שאני אחשוב עכשיו שבני הוא מרגל איראני". סבטי השיב לו במבטא פרסי כבד: "בזה אתה לא טועה בכלל". אלמוג בוקר הוסיף מקצה השולחן: "תשמע, לפני רגע הוא אמר שהוא למד בבית הספר עם סגן ראש אמ"ן". "זאת דוגמה לא טובה", סיכם עילם, וכולם צחקו.
מיוסיאן ועד סבטי, זה רגע התהילה של כל ישראלי עם מבטא. אפילו רוני אינסאז, המנצח של ריאליטי "הבוגדים", נקרא לערוץ 13 כדי לשתף בעברו בצבא האיראני. כשיתחילו להזמין לאולפנים את ריטה - נדע שהגיע הזמן לחתור לנקודת היציאה של המלחמה.
"שנה לבנות פצצה חדשה": השאלות הקיומיות שמעדיפים לא לשאול
מהי תוכנית היציאה האסטרטגית - שאלו מדי פעם בערוצים, ומייד המשיכו הלאה. יש שאלות שלא שואלים עכשיו. אבל מתישהו, כשיתפזר העשן ותתנדף האופוריה, נצטרך להתעסק בשאלות הקיומיות. למשל, כמה נזק באמת עשינו לתוכנית הגרעין האיראנית?
לקראת 4:00 בבוקר, בערוץ 12 הקרינו כתבה של אילן לוקאץ' שהסבירה מהי פצצת אטום, מה עושות צנטריפוגות, איך מעשירים אורניום ומה קורה כשמחסלים תשתיות ומדענים. לסיום, המראיין התעניין: נניח שנהרוס להם את הכל - בתוך כמה זמן האיראנים יצליחו להשתקם ולבנות פצצה גרעינית חדשה? בערך שנה, השיב המומחה. כיביתי את הטלוויזיה והלכתי לישון. כעבור שעה התעוררתי מעוד אזעקה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו