מדברים עלינו, אבל פחות: המלחמה בעזה התישה את העולם

כמעט 600 ימים אנחנו מרוכזים בעצמנו, בטרגדיה שלנו, בפחדים שלנו, בחרדות, בנקמה, בוויכוחים פנימיים ובעצימת עיניים מול תמונות מעזה שלא הגיעו מדו"צ. לאורך התקופה, התקשורת חזרה ואמרה לישראלים: "יש תמונות קשות שמשדרים בעולם של רעב ומוות, אבל אנחנו בוחרים לא להראות אותן". כל ערוץ וסיבותיו.

אז זפזפתי אתמול באובססיביות בין עשרות ערוצים זרים, וגיליתי שאנחנו כבר לא בראש החדשות. זה לא שלא מדברים עלינו, אך התחושה הכללית היא שלעולם נמאס מהמלחמה הזאת.

רוב הדיווחים, כצפוי, התרכזו בטרגדיה של משפחה עזתית שאיבדה בהפצצה בחאן יונס תשעה ילדים קטנים. בדיווחים הזרים, כל משפחה עזתית מקבלת שם ופרצוף ודודה שבוכה למצלמה.ב־BBC הדגישו ש־2,000 משפחות פלשתיניות נמחקו כליל במלחמה, וב־5,000 משפחות אחרות שרד אדם אחד.

צופי הערוץ CGTN, שמשדר פרופגנדה בחסות המשטר הסיני, שמעו שעזה "שוקעת לתוך קטסטרופה הומניטרית". אחר כך הציגו בפניהם ראיון עם אמא מדרום הרצועה, שסיפרה כי מדי בוקר ילדיה מתעוררים ודבר ראשון "בוכים מרעב". לסיכום, המצלמה התפקסה על תינוק יונק מבקבוק ריק, וסביבו התגודדו עשרות זבובים.

ב־Euronews האירופי התנהל דיון מנומס בדרישה לסלק את ישראל מהאירוויזיון. חבר פאנל הזכיר את הטרגדיה האישית של נציגתנו יובל רפאל, אחר השתומם מדוע בכלל ישראל ואוסטרליה משתתפות באירוע של אירופה, וכולם הסכימו שחרם תרבותי הוא צעד שגוי מכיוון שהוא פוגע באזרחים, ולא בממשלה או בנתניהו.

בערוץ האולטרה־ימני OAN (וואן אמריקה ניוז), נתקלתי בראיון עם חבר קונגרס לשעבר שהפריח השוואות בין חמאס לנאצים, השתעשע ברעיון של פצצת גרעין על עזה והכריז: כל עוד האנטישמיות קיימת - חובתה של ארה"ב לתמוך ביהודים. ואז עצר הערוץ את השידור והקרין פרסומת לוויאגרה במחיר מופחת ובאריזה דיסקרטית. אחריה שיבצו פרסומת של דונלד טראמפ מוכר שעונים ממותגים על שמו. "איטס טראמפ טיים", מודיע הנשיא מהחדר הסגלגל, ומפציר בצופים: "הזמינו עכשיו". איזו מדינה שבורה, יא אללה.

בינתיים, מומחית כלשהי ישבה ב־CNN והסבירה שמבקרי ישראל נמצאים בקונפליקט: הפיגוע בשגרירות בוושינגטון מסרבל את המאבק בישראל. יהיה קשה להפעיל לחצים בינלאומיים - סנקציות או ביקורת ציבורית - כשמתרחש פשע שנאה מזעזע.

זה מה שמשדרים כעת בעולם, וזה לא שונה בהרבה ממה שמשדרים בעברית מסביב לשעון. המון דעות ועובדות שמתנגשות זו בזו, ומעט מדי פתרונות לסיום המלחמה. אם שנה וחצי חששנו מ"התמונות הקשות" שמראים עלינו בעולם - אולי הבעיה עכשיו היא ששגרת המלחמה הנצחית בעזה התישה את העולם.