לוסי איוב: "יש לנו תפקיד, לא נתעלם מזה שאנחנו בתוך מלחמה"

השבוע זה שוב קרה: רחבת הריקודים של קשת 12 התמלאה בידוענים ובידועניות שינסו להוכיח למי השפגט הכי גדול, מי יודע מה ההבדל בין רומבה לסמבה, ומי ירגש אותנו עד דמעות בוואלס רומנטי או בטנגו חושני.

"רוקדים עם כוכבים" 2025 יצאה לדרך (פרק הבכורה השני ישודר הערב בקשת 12) עם נבחרת כוכבים מרשימה במיוחד: רוני דלומי, שגיא מוקי, יפתח רמון, בן זיני, שחר טבוך, אלונה סער, אימרי ביטון, בן יוסיפוביץ', עידן אלתרמן, אמיר שורוש, איריס קול, טיילור מלכוב, אסתר רדא, מורן סמואל, עדן סבן, פיטר פלצ'יק, רוסלנה רודינה, עומר נודלמן, קארין עליה, סיגל שחמון ושי אביבי.

על כולם תנצח לוסי איוב, שחוזרת להנחות את התוכנית הנוצצת והצבעונית באחת התקופות השחורות ביותר שידעה המדינה. "זה באמת לא ייאמן שזו כבר השנה השנייה של המלחמה", היא משתפת, "בעונה הקודמת התחלת הצילומים היתה לי מאוד קשה. לעשות את הניתוק מהמצב ולהתלבש, להיכנס לאולפן ולעשות תוכנית ריקודים הרגיש לי לא פעם טו מאץ', מנותק. אבל אז התוכנית שודרה, וכמות התגובות שקיבלנו בעונה הקודמת על כמה שזה עושה נחת לאנשים לכמה שעות בשבוע, גרמה לי להבין שיש לנו גם חשיבות על המסך ויש לנו תפקיד יותר מבכל עונה אחרת.

"אנחנו שם לא כדי להשכיח את המצב או להתעלם ממנו, הוא כן היה מאוד בפרונט, והשתדלנו להישאר מאוד מחוברים למציאות - אבל גם לתת חיבוק מנחם שכל כך היה צריך אותו.

"אני חושבת שבעונה הזאת זה לא יהיה שונה, אנחנו עדיין מרגישים שיש לנו איזה תפקיד בעולמנו הצר בעולם הבידור והפריים טיים, ואנחנו לא נתעלם מזה שאנחנו בתוך מלחמה. וכמו שבעונה שעברה הוכחנו שאפשר לעשות את זה ברגישות, כך אני מאמינה שנצליח לגעת בלבבות של האנשים וגם לתת במה למשפחות החטופים, למילואימניקים, לפצועים בגוף ובנפש, ולדבר על פוסט־טראומה".

את מצליחה להבין את אלה שעדיין מתנגדים לשידורי תוכניות מהסוג הזה בפריים טיים, כל עוד יש מלחמה וחטופים?

"ודאי שאני מצליחה להבין. כל קשת הרגשות כאן היא לגיטימית, ובסופו של דבר אי אפשר להתווכח עם תחושות של אנשים. זו תקופה שמציפה אצל כולם הרבה מאוד רגש. אפשר להסכים איתנו ואפשר לא, אנחנו משתדלים לעשות את הפורמט הזה בצורה הכי רגישה וטובה שאפשר".

יש השנה נבחרת מרשימה מכל ענפי התרבות, ובה גם ספורטאית פאראלימפית על כיסא גלגלים וזוג אקסים. ספרי קצת על מאחורי הקלעים ועל משתתפים שמסקרנים אותך במיוחד.

"יצא לי קצת להסתובב כי אני מראיינת מאחורי הקלעים, יראו את זה בתוכניות הבאות, ואני יכולה לספר שכולם הגיעו השנה מאוד מוכנים מנטלית. זה כאילו מעונה לעונה הם עושים שיעורי בית, צופים בעונות הקודמות ויודעים הרבה יותר לקראת מה הם באים, גם לאינטנסיביות וגם לחוויה, ומבחינת הקאסט יש לנו אנשים מכל התחומים השנה.

"יש לנו את בן זיני וטיילור שהיו זוג וישתתפו הערב, ואני חייבת להגיד שהפורמט הזה, גם כשהוא מביא איתו קצת ג'וס ואקשן, בעיניי זה תמיד נשאר במקום הטוב.יש בו טוב לב, ואנשים עם הלב במקום הנכון. בשנה שעברה היו טל ומאיה האקסים והשנה טיילור ובן זיני. אני מרגישה שכן יש איזו תחרות בריאה, ושהם לא מביאים מתח מהעבר לתוכנית הזאת, אלא מתחרים באותה קבוצה, חמודים ומפרגנים זה לזה שזה מתוק לראות, אבל נראה לאן זה יתקדם עם התחרות, כי ככל שמתקדמים כך צפוף יותר בפסגה", היא צוחקת.

"מורן המדהימה היא סיפור מיוחד. בפעם הראשונה ב'רוקדים עם כוכבים ישראל' יש מתחרה שהיא כוכבת פאראלימפית שרוקדת על כיסא גלגלים עם רקדן סלוני, מנטור שמומחה לדבר הזה, ומביאה ביצועים יפהפיים ומרגשים לרחבה. היא באה עם השליחות שלה שהפכה לדרייב שלה לאורך כל החיים, ומביאה את הקסם לרחבה בצורה מעוררת השראה והשתאות.

"היא נשפטת על פי קריטריונים פאראלימפיים לפי חוקי הפורמט בחו"ל. עולם הריקודים הסלוניים בכיסאות גלגלים הוא ספורט קיים ומאורגן, והמשתתפים נשפטים לפי הקריטריונים האלה. ונמצא גם את אמיר שורוש, מהכוכבים המסקרנים שהיו לנו בכל העונות. אנחנו רגילים לראות אותו כרמזי או כאחת הדמויות מ'ארץ נהדרת', וזו הזדמנות בשבילו לא להיות מאחורי דמות אלא להביא את עצמו לרחבה ולצאת מאזור הנוחות. הוא חיית במה מטורפת, ואני סקרנית לדעת מה יביא לרחבה".

"עדיין בתוך האירוע"

כשאני מנסה לרדת רגע מרחבת הריקודים לשטח הקרב ולברר אם נראה אותה בעונה הבאה של "פאודה", היא שומרת על סודיות של שב"כ, כיאה למשתתפי הסדרה, ואומרת בחיוך: "אין לי שום דבר מעניין להגיד, אני לא יכולה לספר כלום".

וכשאני מבקשת ממנה לספר על מה שעובר עליה בחודשים האחרונים, לאחר שעם פרוץ המלחמה שיתפה ב"עליהום" שחוותה ברשתות החברתיות, שאותו תיארה כ"ציד מכשפות גזעני", היא אומרת: "אני מרגישה שהחברה הישראלית באופן כללי עדיין נמצאת בתוך האירוע וייקח הרבה מאוד שנים לעכל את זה ולעבד את הדבר הזה. זה מביא איתו פחדים, וגם את כל הדברים שזה הציף בתחילת המלחמה. האם זה עדיין באותן עוצמות? אני רוצה להאמין שלא, ואני אופטימית שאנחנו כחברה נוכל לעבוד על הדברים האלה, ואני חושבת שזה לא רק בין ערבים ליהודים אלא גם בין יהודים ליהודים, בין מחנות פוליטיים שונים, כי השיח עדיין מאוד קשה.

"אני רוצה להאמין שאם כחברה נעשה עבודה על עצמנו, אולי בעוד כמה שנים נצא מהשבר הזה כחברה מאוחדת וחזקה יותר".