![[object Object]](/wp-content/uploads/2024/05/15/06/whatsapp-israelhayom-m-150-.gif)
כבר יותר מדי פעמים בעונה הנוכחית של "חתונה ממבט ראשון" קורה שהקשר בין הפרומו לתוכנית לבין המתרחש בה בפועל רופף למדי. כן, קליקבייט היא טקטיקת משיכה מוכרת, אבל בין הקדימון שהבטיח דרמה גדולה בין ברק לחן לבין הוויכוח הקונקרטי שהתרחש, ישנה תהום משמעותית. אולי חשוב מכך, עד רגע זה, כותב שורות אלה ויש להניח שעוד לא מעט מצופי התוכנית, לא הבינו על מה לעזאזל השניים הללו רבים.
במהלך פרק שלם נחשפנו למבטים קשים, אמירות דטרמיניסטיות וחוסר תקשורת בין בני הזוג, אבל גם עד עלות הרולר והכתוביות בלתי ניתן היה להבין מה פשר חוסר ההסכמה ביניהם. קלאש רם אך חסר משמעות טלוויזיונית, במסגרתו ברק רוצה יין וחן רוצה הביתה. חן מובילה אותם לסיבוב בפארק המסילה, ברק קורא לו "פארק התחנה הזה", כאילו לא מדובר בגוש דשא שמציל את תושבי דרום תל אביב מעצמם ומעניק להם אשליה שגם להם יש עירייה שמבחינה בהם. אגב, היא לא.
View this post on Instagram
אז על מה הייתה כל המריבה? מי יודע. משהו על ילדים, זוגיות ומקומם בסדר העדיפויות של כל אחד מהם. כנראה. לא בטוח. לא שמדובר במידע בעל חשיבות כלשהי לציבור, שכן לפחות במבט חיצוני החיבור ביניהם מבוסס בראש ובראשונה בהיקסמות של ברק מחן כבר במעמד החופה, בהתבסס על המראה שלה.
עם כל הכבוד לטקסי חיזור והבעות חיבה , ברק ראה בחן את אשת חלומותיו הרבה בטרם עסק בהכמנת ביצי שוקולד מסביבה ברחבי דירה שכורה. בהערת שוליים, מחקר רשת מהיר אודות ביצת הקינדר מגלה שלל עובדות מעניינות (את הביצה) ברמות שונות של איזוטריה, אודות חטיף השוקולד האובלי המרתק הזה.
"בשנת 2016 נחשף כי את הצעצועים של ביצי קינדר מייצרים ילדים ברומניה הנמצאים בתנאי עבדות קשים", כך ערך הוויקיפדיה העברי של הממתק. "היו דיווחים על מציאת תרופות ואף סמים בביצי הפתעה", מפתיעה ומרגשת עובדה נוספת מאותו עמוד, "בעיקר מתוצרת חברות חקייניות וכן דווחו ניסיונות הברחה באמצעות ביצי קינדר". בהחלט הופתענו.
התמסרות גברית על בסיס אטרקטיביות פיזית היא שם המשחק בעונה, וזה בהחלט ניכר בחיבור האסוני בין אולה ואופיר. לרגעים רגשות הצופה הממוצע נכמרו נוכח ניסיונותיו הכואבים של אופיר לרצות את אולה, להתחבב עליה, ובמקרים מסוימים פשוט לזקק ממנה מבט שלא רומז שהיא מעוניינת בבריחה ובמיסוך המציאות באמצעות ביצת קינדר טובה.
זה נראה כמו מקרה קלאסי של בחור מעוניין מדי מול בחורה לא מעוניינת בשיט, אבל איפשהו לא ברור מה יש מעבר לחיצוניות שלה, שגורם לאופיר להתאמץ כל כך? פרט לערב החתונה שלהם ולרגעי האופוריה הקצרים שבאו בעקבותיה, לא בדיוק חזינו בעדות לניצוצות או אפילו פוטנציאל התאמה בסיסי של שני אנשים שחולקים את אותו החלל. למעשה, רוב הזמן מדובר בקרינג' על מלא, במסגרתו אולה כבר יודעת מזמן שאופיר הוא לא הטיפוס הדומיננטי וההחלטי שהיא מחפשת, בעת שאופיר, ובכן, בעיקר הולך לידה על ביצים. ולא מהסוג שטמון בו טרקטור להרכבה או פוטנציאל פלילי.
בשובם ארצה מירח הדבש אלה נראית פורחת מתמיד להתקיים בנפרד מהבעלול, בעוד אופיר מספר שקם בבוקר כשהוא חושב על אולה, ולכן תהה אם לשלוח לה הודעה. כמובן שהתשובה היא "לא" במקרה הזה, ולכן אופיר לא מפספס הזדמנות לטעות, שולח לה הודעה בתוספת שיר. "בא לי שמישהו יגיד לי 'לא משנה מה, עכשיו חושך'", מתארת אולה את הפטרון שהיא מחפשת כשהשניים מגיעים לסשן עם גלעד, שנראה מיואש נוכח עוד חיבור משברי שיצר במו ידיו.
נורי, כלבתה האובר מגוננת של אולה, מביעה את מורת רוחה מהשידוך שאפילו היא מספיק רציונלית כדי להבין שאין בו כל עתיד. לא יעזרו גם מחוות כמו פרח שאולה הבריחה מסיישל משל הייתה נעמה יששכר, אותו היא ממסגרת ומגישה לאופיר, שמצדו מגיב כאילו מדובר בהצעת נישואים ולא באיבר רבייה של צמח, חנוט בפלסטיק.
בהמשך יגיש לה אופיר שתיל אותו הוא מתאר בשם החיבה המחריד "תינוקי", ומרבה להשתמש במילה "ממש". בשלב זה אפשר להבין למה את אולה זה מעצבן קצת. אפילו ממש. "אמרתי לך שאנחנו אותו אדם!" היא אומרת כשהשניים פורקים ציוד בדירתם המשותפת, אף שאין כל אינדיקציה לכך, פרט למחשבה המשותפת של שניהם להביא שמיכת פליז לסלון. גם לי יש שמיכת פליז בסלון, אני כנראה גם אולה ואופיר.
אחר כך הם משחקים קלפים בעלי שאלות מאתגרות כמו "מה גורם לך להרגיש אהוב" (התשובה המתבקשת כאן היא כמובן " בטח לא את, אולה") ולרגע נהנים מאידיליה מזויפת. זו נקטעת אחרי צפייה במה שאולה מגדירה כ"סרט קלאסי עם שחקנים קלאסיים" בו הם צופים בקולנוע ביפו, בטרם הם הולכים לשבת בבר תל-אביבי שמביא את אופיר לפלוט הרבה יותר מדי פעמים את המשפט "לא מאמין לך!" ולאולה את העצבים. עד כדי כך היא סובלת, שבשלב מסוים היא פשוט מחליטה לחזור הביתה ולהסתגר בחדר, וגם התחינה שלו שתפתח את הדלת נענית מהתעלמות.
משהו באופיר מתחיל להישבר שזה די מדהים, בהתחשב בעובדה שכל בר דעת שחוזה בתאונת הדרכים הזו, כולל הכלבה נורי, יכול היה להגיד שאין כאן שום סיכוי למערכת יחסים - בהווה או בעתיד. פשוט לא לאולה ולא לאופיר יש ביצים להודות בכך בקול רם.
גם הסיכויים לקשר רומנטי בין נועם ואיזבל בלתי קיימים, אבל בין שני אלה לפחות שוררת איזושהי הבנה הדדית שהם מחויבים לפורמט, ועל כן מוטב שילמדו לחיות זה לצד זו בהרמוניה בפרנד-זון. אף שלפעמים קשה לפצח את נועם ואת מידת ההבנה שלו את הסיטואציה, במיוחד נוכח משפטים תלושים שהוא פולט בסגנון "אני מרגיש שיש לי עוד בשביל מה להישאר כאן". מה לעזאזל, פרט ליצר הרס עצמי בלתי נשלט, מניע את האיש הנעים הזה?
כן, יש פה ושם רגעים יפים ביניהם, כמו זה שנוצר במהלך משחק קלפים בו הם התבקשו לתאר במבטא את העבודה ההזויה ביותר שעבדו בה. לפעמים כיף להתגזען וידוע שדבר לא מחבר בין שתי נשמות כמו התנשאות משותפת על אוכלוסיות מוחלשות. אבל לא המשחק המשונה הזה, וגם לא הופעה של קולולם – מופע שמחבר בין אנשים באמצעות פופ סחי, הם שייצרו כאן אינטימיות.
"התחלתם ממש גרוע את הסיפור שלכם", נאמר להם כשהם ישובים על ספת הפסיכולוגית. "הייתה חתונה קשה, ירח דבש מבאס", אומרת המומחית שהלחימה בי השניים. ואולי זו דווקא גישה מעניינת לבניית קשר: צוללים היישר אל תוך שנאה הדדית שלרוב נוצרת בשלבים מתקדמים יותר של המפגש, ומשם לומדים להכיל ולסבול איכשהו זה את זו. "בשביל מה זה טוב?", מנסה יעל להרוג את היצירה שלה במו ידיה. "בשביל טלוויזיה?" היא תוהה. התשובה היא זמן מסך ופוטנציאל קמפיין, יעל.
"פרידה היא עניין שבמעמד צד אחד. מספיק שצד אחד לא ירצה בקשר והוא לא יקרה", מסגירה יעל חוסר בקיאות בחיבור "פרידות תל-אביביות וחרדת נטישה". באמת, למה השניים האלה עוד טורחים?
בינתיים, בעוד מקרה של "קדימונים מבטיחים דרמה וחתונמי מציעה פכים מחיי זוגיות", רוני לומדת משקד מילים כמו "מתחרווט" ו"מתעווז", ושקד פותח בטיפול הזוגי את רגשות הנחיתות העדתיים שנשא עמו בעבר. "אני רוצה להגיד – אני מטבוחה" הוא מכריז, רוני מתרגשת וגם יעל דומעת, כי סופסוף היא נתקלת בשידוך העונה שהצליח לה. רוני מתקבלת בזרועות פתוחות על ידי משפחתו של שקד, אבא של שקד טובע את המונח "חיוך של קולורבי".
View this post on Instagram
ועוד דברים שקרו השבוע:
*אורי זונח את בר בארץ וטס להתקרחן בפסטיבל "טומורולנד", לא לפני שהוא פוגש את משפחתה ושוב בוחר לתאר את סיפור חייו דרך מוטיב הדיסלקציה. האם קיים בעולם אדם שכל כך מגדיר את עצמו על פי לקות הלמידה שלו? הכותב סובל מפסוריאזיס ואתם לא רואים אותו מדבר על מוגלות או רבדים דלקתיים בכל ארוחת שישי.
View this post on Instagram
*חיה, מור וכלב פודל שלא יודע לקרוא סיטואציות זכו לפרק כמעט שלם בכיכובם, במסגרתו הם התנצלו הדדית, התעניינו בתוכנה שמור עובד איתה בעבודה ודיגמנו פוטנציאל זוגי כלשהו. "אני שמח להיות פה", בר אומר ביבשושיות בשלב מסוים, אך מתנגד לקביעה של חיה מפרקים קודמים שהוא "פרווה".
"אני לא פרווה, אני שוקולד שוויצרי", הוא אומר לה. חיה, בתגובה, מפגינה קצת פחות אנינות ביצתית, ומשווה אותט, תחזיקו חזק – לביצת קינדר. איך הכל מתחבר בסוף. הכל, חוץ מהזוגות של חתונמי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו