עמוס תמם, אחד מהשחקנים האהובים בישראל, מוכר לכולנו מהטלוויזיה, התיאטרון והקולנוע. בשיחה בפודקאסט "החיים כסטארטאפ" הוא חושף את הצעדים שעשה מהבאסטה לשוק לקדמת הבמה. בריאיון הוא חושף את הפחדים, הכתיבה, היצירה, ועל הסיכון לאבד את עצמך כשאתה באור הזרקורים: "הבנתי שאני לא מעלה את עצמי לעולה בשביל תפקיד טוב. להישאר שפוי זה יותר חשוב מהכל".

תמם מחייך אלינו מכל עבר. הוא מתנוסס על שלטי חוצות, מוכר בנק במקבצי הפרסומות ומגלם תפקידי מפתח בסדרות שונות ובהצגות תיאטרון. "החיים הם משחק" אומר תמם, "את העבודה שאני עושה על דמויות אני מנסה לעשות על עצמי. במשחק אתה מסתכל על האדם השני - ומבין מה מפעיל אותו. זו אמפתיה קלאסית".

פורבס, עיתון כלכלי מהנחשבים בעולם, עשה מחקר בקרב מנהלים ב-500 החברות הגדולות ביותר. במחקר הוא שאל: מה התכונה החשובה ביותר למנהל בעולם החדש? והתשובה היתה - אמפתיה. עמוס תמם הוא דוגמא להובלה מאמפתיה: הוא חי את הרגע, מתעסק בטוב ואיך להניע אנשים.

להיות או לא להיות - זאת השאלה

בראיון הוא מספר על אחד המונולוגים הכי מפורסמים בעולם, "To be or not to be". באנגלית, being זה נוכחות - להיות נוכח ברגע. "להיות נוכח או לא להיות נוכח - זאת השאלה", אומר תמם, "אנחנו מהנדסים את עצמנו בכל יום מחדש כדי שיקבלו ויאשרו אותנו, מה מוציא אותנו טוב ומה לא".

"רוב האנשים חושבים שלשחק דמות זה לשים מסיכה. בשבילי זה הפוך - לשחק דמות זה להוריד מסיכה"

"הרבה פעמים היופי של הדבר הוא דווקא מהלכלוך שלו, מהניגודיות", אומר תמם, "אנחנו הרבה פעמים רוצים להביא תמונה נקיה, להחביא את כל הליכלוכים, לסדר את הספה, אבל אז זה משעמם. כולנו משחקים משחק של 'הכל שלם', אבל כלום לא שלם".

תמם מתייחס גם למנהלים, למשל. פעמים רבות, מנהל מנסה לשדר פאסון. אבל אם פתאום מנהל בא ומגלה צד חלש שלו מול מי שנמצא תחתיו בהיררכיה - הוא נותן אישור להיות חלש, שלם ולתת יותר מעצמך. בנוכחות, ה-"To be" הוא בעצם שני דברים: האחד הוא להיות קשוב, והשני הוא האמיתיות של הרגע. לדברי תמם, שני הדברים הללו מתחברים למשהו חזק ואותנטי.

"במשחק מדברים הרבה על 'כימיה בין שחקנים'", אומר תמם. "מהי הכימיה? היא הקשבה".

גדל ברמלה על אופר לוי, אביתר בנאי ואביב גפן:"הכל טמון בניגודים"

תמם גדל ברמלה על מוזיקה של עופר לוי, אביתר בנאי ואביב גפן. כבר בהיותו בן שמונה מכר בבסטות בשוק. אגב, הקשר שלו עם ציון ברוך החל כשאמא שלו, חנה ברוך, היתה קונה אצל עמוס תבלינים בשוק.

בעיניו, העבודה שלו היום היא דומה: "יש לך בסטה, ואתה צריך להראות לאנשים מה יש לך למכור. תעבוד עליי או לא, יהיה קליק או לא. בעצם, כל אדם צריך לדעת לזהות את מי שמולו, לייצר אמפתיה ולהצליח למכור. זה לא משנה אם אתה מוכר את עצמך שם, בהצגה, מוכר קורקינטים או מוכר מוצרי ים המלח".

"ביהדות אומרים: 'אשרי אדם מפחד תמיד'. מצד אחד פחד זה דבר שחוסם אותך, מצד שני בהיפוך אותיות זה דבר שדוחף אותך. הרבה פעמים הכבוד שלי לניגודים נבע מזה שאני קצת פחדן", מודה תמם.

כילד הוא שמע הכל מהכל, אבל לדבריו, זה התחיל מהפחד ומהניסיון להסתיר את מי שהוא. כילד הוא חשב שיקבלו אותו יותר אם יהנדס את עצמו. כשהוא התבגר, הוא הבין שהרבה רגעים שהוא מקבל עליהם קרדיטים על ניואנסים חזקים במהלך תפקידים שביצע - מגיעים דווקא מהבית, מהשכונה, מהמקומות שפעם רצה להסתיר.

בניגוד למה שחושבים - לשחק דמות זה להסיר מסיכה

"בסוף, אם אתה לא מסכים להביא לפרונט את כל הדברים שנדמה לך שיעצרו אותך - לא תגיע באמת לאן שאתה אמור להגיע. אתה מסתיר מהעולם את ה'אני האמיתי' שלך, כי הוא לא יכול להיות צבע אחד, והוא לא יכול להיות הצבע שאתה חושב שהוא אתה".

אתה שחקן, אתה כל היום מגלם דמויות אחרות ומנוגדות.

"רוב האנשים חושבים שלשחק דמות זה לשים מסיכה. בשבילי זה הפוך - לשחק דמות זה להוריד מסיכה. המילים הן לא המילים שלי, התנועה היא לא שלי, התאורה, הריקוד. אבל בסוף, בכל תפקיד כזה אני חושף עוד חלק בעצמי, אחרת זה לא עובד, אחרת אין הקשבה, אין אמת".

"מפתחים אומץ כשמודים שאתה פחדן, כי אני לא אמיץ. כשאתה מתחבר לנקודת השליחות שבך - האומץ הוא תוצאה, הוא לא משהו שאתה בוחר בו באמת"

"למה אנשים כ"כ אוהבים לראות סרטים, סדרות, תיאטרון? כי אתה יודע שזה לא הוא, אבל אתה מאמין לו - לא כי הוא שחקן טוב, אלא כי הוא מוכן להתפשט ולמצוא בעצמו את החולשות והפחדים של הדמות", אמר.

על כפיים לא מוותרים בקלות

כשנשאל מי האמין בו ראשון, התקשה תמם לענות. "זה היה כמו קסם כזה. כשעליתי לבמה, היה אימפקט גם על מי שהסתכל עליי, אבל בעיקר אני הרגשתי שאני מביא ערך.

"קשה לבלוט כשאתה עם שישה אחים בתחילת שנות ה-80 ברמלה. כשאתה מזהה כילד שזה עובד על אנשים, אתה אומר - זה עובד. כשאני עומד על הבמה, הם רוצים לשמוע מה יש לי להגיד - ואני לא מוותר על זה כל כך בקלות. 

"בעצם, כבר בכיתה ד' או ה' שיחקתי בחדר טבע וזה עבד, הקשיבו לי, אהבו ומחאו לי כפיים, ומבחינתי הבנתי שפה יש משהו שאני לא הולך לעזוב בקלות, אני הולך לבדוק מה זה הדבר הזה שגורם לי להרגיש טוב עם עצמי ושיש לי כוח על אנשים. בסוף, אנחנו יונקים שרוצים חום".

אגב חום, בבית עודדו אותך לזה?

"אני לא הדוגמא למישהו שאמרו לו: 'אל תהיה שחקן, אין בזה כסף'. ממש לא. אני גדלתי בבית שבו לא התערבו במה שאנחנו עושים כל עוד אנחנו נשארים ילדים טובים. לא אמרו לי לא ולא דחפו אותי".

היה לך רגע של "דלתות מסתובבות"?

"היה רגע שכמעט ויתרתי על משחק. התקבלתי ל'שיר שלנו', אבל לא באמת התייחסו אליי כי זה סדרת נוער. אחרי זה היה איזה שנתיים שבקושי שיחקתי, היה שלב שאמרתי: 'די, לא נולדתי להיות תפרן. אם זה ככה, אני לא רוצה את זה'. אז החלטתי שאני טס לניו-יורק ועוזב את הארץ".

הוא הגיע למשרד של הסוכנת שלו בשביל לקחת צ'ק על סרטון שעשה לביטוח לאומי. איך שהוא הגיע, התקשרו לקרוא לו שוב מהסדרה "סרוגים" אליה עשה אודישן לפני כן. למרות ההצעה המפתה והלחצים מצד הסוכנת, הוא החליט לעלות על הטיסה המתוכננת באותו הלילה.

"הייתי לבד, האייפוד הציל אותי"

בדרך לתאילנד, תמם החליט לעשות עצירה בבנקוק במטרה לקנות אייפוד ולהוריד את כל האלבומים של עמיר בניון ושירים נוספים שרצה לחקור. היות והוא נסע לבדו, האייפוד הפך להיות הכי קרוב אליו. הוא חזר מהטיול עם עשר מחברות: "כל החודש הזה עשיתי התבוננות, כל היום כתבתי. האייפוד הזה הציל אותי, לא יודע מה הייתי עושה חודש לבד. לבד זה לא פונקציה של כמה אנשים יש סביבך", אומר תמם.

כשנחת בארץ, הוא התבשר שקיבל את תפקיד בסרוגים - זאת על אף שלא הלך לראיון הנוסף. הוא לא קיבל את התפקיד שתכנן, אלא למרבה ההפתעה, קיבל תפקיד גדול יותר: "אם הייתי הולך לאודישן הנוסף לאברי, כנראה שהייתי עושה תפקיד יותר קטן. אבל קיבלתי את התפקיד של אמיר, החנון, שלא האמנתי בכלל", סיפר.

לפרקים נוספים של החיים כסטארט אפ: 

הישראלי מאחורי יוצרי התוכן הגדולים בעולם חושף את השיטה: כך תהפכו לאימפריה

פוטרה מהעבודה, והפכה לסנסציה: "עשו לי טובה, הייתי צריכה לעשות את זה קודם"

מהכישלון בטוקיו למדליה בפריז - פיטר פלצ'יק חושף את הרגע ששינה הכול: "קיבלתי הארה"

דורון מדלי עובר לפרונט ומגיב לאמירה שעוררה סערה: "כשפותחים מולי מיקרופון אני אומר את מה שאני חושב"

"כשאתה עושה עבודה פנימית אז בחוץ הכל מסתדר. בסוף, אין כלום בחוץ - זה הכל בפנים. אם יש משהו שאני רוצה להביא לפה במתנה זה שאני לוקח את המצלמה ומסובב אותה פנימה. אני מקיים את אחד האלמנטים הכי בסיסיים ביהדות, וזה ההתבוננות. ברגע שאתה מפסיק לחפש את העניין בחוץ ומתחיל להסתכל פנימה - קורה משהו. כשאתה מסתכל על זה מבחוץ, זה לא בתוכך".

עד האינסוף ומעבר לו

אילו דרכי התבוננות פנימית הצליחו להשפיע עליך?

"כתיבה. בקבלה יש שבע מידות שהן ביטוי לרגשות. כשאתה מצליח לחיות באיזון בין כל הרגשות - אתה יכול להיות במיטבך. בנוסף, יש מחשבה, דיבור ומעשה. פעם מישהו הסביר לי שהדרך היחידה לגלות אינסוף בעולם, כשאתה פונה ממקום מוכר למקום לא ידוע - אתה פוגש אינסוף, כי זה מקום שבו אתה לא מצמצם ולא מהנדס את עצמך.

"כשאתה כותב את הרגשות שלך - אתה גם חושב, עצם הכתבה היא עשיה ואתה מתחבר למקום אינסופי".

"הדיבור היום הוא שטחי, אנשים לא מסוגלים לשמוע שום דבר מורכב. הפוליטיקה זה רק קצה קצהו של ביטוי לדבר האמיתי שבו רוצים הכל שטוח, הכל ברור, מי אתה, שחור, לבן ואל תגיד לי שאתה גם וגם", אומר תמם. "גם האינסוף הוא חיבור למקום פנימי בתוכך".

כשנשאל על פרקטיקה, המליץ על הספר "דרך האמן" של ג'וליה קמרון, שפורס משימות על פני 12 שבועות. התובנה שלו היא שבסופו של דבר, מה שמנהל אותנו זה המחשבות שלנו.

תסמונת המתחזה

"אוטלו היה הפעם הראשונה שעשיתי תפקיד שייקספירי בתאטרון הרפרטוארי, וזה הדליק אצלי שיעור על ראוי ולא ראוי", משתף תמם בחששות, "פתאום אמרתי לעצמי שזה גדול עליי, אני לא אוכל לעשות את זה, יגלו שאני לא באמת שחקן".

הוא מתאר שהיה במצוקה אמיתית באותה העת. החששות נכנסו לו לחלומות, והוא מצא עצמו גם הולך לרופא מפאת חוסר תפקוד. הוא כתב את הכל על הדף באותה התקופה, ומידי פעם הוא חוזר לזה.

"למה אני חסיד של הכתיבה? כשאתה כותב זה לא פותר לך את הבעיה. לפעמים, תצטרך לכתוב על משהו חצי שנה, ולפעמים פעם אחת תספיק - אבל כשאתה עושה התבוננות על משהו ברוב המקרים אתה תלמד את השיעור.

"כמה שהחרדות שלי בתהליך של אוטלו היו לא קלים לעיכול, זו היתה הצלחה אדירה שלאחריה אני כמעט ולא נופל לזה, למדתי משהו - שזה לא משחק של המוח. בגלל שהתבוננתי כל כך הרבה, הבנתי שלא היתה לי דרך אחרת לעבור את זה.

לפעמים, גם תוצאה מדהימה לא שווה את הדרך

"הבנתי שאני לא מעלה את עצמי לעולה בשביל תפקיד טוב, גם כשהתוצאות מדהימות זה לא שווה את הדרך. להישאר שפוי זה יותר חשוב מהכל. פחד לבד - זה על הפנים. פחד שלצידו עשיה למרות המציאות - זה דלק".

"אני לא מחכה לכאפה, אני נותן אותה לעצמי כל בוקר מחדש", אומר תמם בחיוך. לא משנה כמה "מטורף" היה הלו"ז שלו בתקופות מסויימות, הוא תמיד הזכיר לעצמו שאולי מחר זה ייגמר, כלומר - מרגיע את עצמו עם כאפה, ולא נהנה ממנה עד הסוף. "יש לי מן נטיה שאני כל הזמן אומר: לא הגעתי, אני רעב. אני ניגש לדברים בחרדת קודש".

בילדות שלך הצלחת לדמיין את המקום אליו הגעת?

"לא חלמתי על 40% ממה שהשגתי. אני חי חלום בהרבה מובנים. זה כבר הופך לרגיל", אומר תמם. "כשאני מקבל תפקיד אני מאוד מתרגש ושמח, אבל מה לעשות שזה כבר מקום העבודה שלי, זה הבית שלי, אני שם המון שנים".

"מאוד קל לדבר על הדברים כשאתה מסתכל עליהם לאחור, אבל צריך להבין שאתה חי בעולם של בחירה. מצד אחד דבר מוביל לדבר, ומצד שני להיות קשוב לעצמך. להגיד כן לעצמך, אבל לא להגיד כן לכל דבר. להגיד כל הזמן כן - לעצמי. להיות קשוב למה אני באמת רוצה, איפה אני באמת רוצה להיות".

מעורבות קהילתית: להעביר את זה הלאה

עמוס תמם לוקח חלק בהרבה פעילויות חברתיות של תרומה לקהילה: מנוער בסיכוי, דרך קידום צעירים בפריפריה ועד לשימוח ילדים בבתי חולים, הלו"ז שלו מלא גם בעשיית טוב לחברה.

מאיפה זה הגיע לך?

"זה בא מהמקום של פחד - אבל בצורה אחרת, הכרת תודה. אני באמת מרגיש בר מזל. כשאהבתי במה ומשחק, עזבתי את 'מה קשור' והם פרצו, לא חלמתי להצליח ככה. זה אמת בא מהמקום שאני רוצה להחזיר על הטוב, וגם ממקום לכאורה אגואיסטי.

"זה התחיל אצלי מבחוץ פנימה, ואתה מתאהב בזה. אני מסתכל על הילדים האלה - ואני רואה אותי. בסוף אני יודע שיש ילדים כאלה שמפגש אחד עם יזם מטורף, או מישהו שניצח את החיים והוא אומר לו: 'הייתי ילד מעפן' - כככה אתה מעביר את זה הלאה. אחרי זה לראות אותם מצליחים במשהו, ואפילו להיעזר בהם. כשאתה נותן - זה המקום הכי טוב לקבל בו".

"חפש את המקום שבו אתה יכול לתרום, שאתה יכול לשחק בו, שאתה יכול להיות כמו ילד - כך תקבל הכי הרבה".

"אומץ הוא תוצאה, אתה לא בוחר בו באמת"

תמם משתמש במעמד שלו גם בשביל לחשוף סוגיות מורכבות שמצריכות אומץ, כמו למשל: לידה שקטה, עליה דיבר בראיון לידיעות אחרונות בשנת 2017.

"מפתחים אומץ כשמודים שאתה פחדן, כי אני לא אמיץ", אומר תמם, "היה לי מאוד קשה לקרוא את הכתבה. בסוף, זה היה נתינה, זו היתה שליחות. כשאתה מתחבר לנקודת השליחות שבך - האומץ הוא תוצאה, הוא לא משהו שאתה בוחר בו באמת.

"נדהמתי לגלות כמה אנשים עברו ועוברים לידות שקטות. המון אנשים עצרו אותי ברחוב וסיפרו לי שחוו את זה. זו סוגיה מושתקת. גם רציתי לצאת מהארון ושכולם ידעו, וגם באמת המקום הזה שלאחריו למשך תקופה ארוכה האינבוקס שלי היה מלא בבקשות, והיה גם שלב שעצרתי.

"את השליחות עשיתי בכתבה הזו - וסיימתי. בסוף, אמיץ? לא יודע, אני פחדתי פחד מוות. היו המון רגעים שחשבתי שאולי עשיתי טעות, אבל לא. אם אתה מביא נושא מורכב לקדמת הבמה - אתה מקריב ומתקרב. הייתי בנתינה - אבל קיבלתי מזה מלא, כי השתחררתי. חלק מהלהבריא היה לחשוף".

מיהו יזם?

עמוס תמם לא שלם עם הגדרתו כיזם ע"י ריבלין - ושאל כיצד הוא רואה אותו כיזם. הרי בסוף, כבר יזמו את הדבר, ושוכרים את שירותיו. "אתה מייצר לעצמך כל פעם את השלב הבא, אתה מחפש תרונות ומצליח לצאת מאיזור הנוחות שלך, אתה לא נשאר באותו מקום. אתה פוחד - אבל אתה נכנס לפחד", אמר ריבלין, "אני מצפה לראות מה הדבר הבא, והוא יכול להגיע בכל רגע".

מה הדבר הבא?

"להתרחב בעשיה שלי, לעבור לצד של היצירה. אם זה לכתוב ספר, אם זה לכתוב סדרה או סרט. יש לי קול בראש שמתחיל להגיד לי: מה אתה סופר? מה אתה במאי? מצד שני, אני 20 שנה עושה ת הדבר הזה ואני אוהב את זה כל כך וזה המפתח", אמר תמם.

לבסוף, נתן תמם טיפ למאזינים: "גז"י - ראשי תיבות 'גם זה יעבור'. תזכור שכשטוב לך - זה יעבור, וכשרע לך - זה יעבור. אל תפסיק ללכת קדימה, ולחשוב מה הצעד הבא".