סדרת הפשע האפלה הסתיימה - וזה מה שעצבן אותנו בה

סדרת הפשע האפלה "הפינגווין" סיימה אתמול עונה ראשונה (ושאפו על פרק 4 המדהים), ורק עכשיו הבנתי מה מעצבן אותי בה.

שוב ושוב עמדו שם יריבים מושבעים זה מול זה, כדור בקנה, לפחות אחד מהם היה יכול בכל פעם לפוצץ לאחר את הראש - אבל הוא לא עשה את זה. הוא המתין, ופספס הזדמנות.

אם יש משהו שלמדתי מצפייה בסדרות פשע, זה שאם נבל איום עומד או שוכב מולך וידך נמצאת על העליונה בסיטואציה - עליך לירות בו מייד. לא להתחיל ללרלר איתו על העבר, לא להמציא נקמות מתוחכמות, לא להכאיב לו, לא להסיעו כפות לכל מיני מקומות, לא לגלות לו סודות ולא למשוך את הסצנה עוד ועוד עד שיצליח לברוח ויבוא אליך בהפוכה.

בעונה הזו של "הפינגווין" (יס, הוט וסלקום) היו כל כך הרבה סצנות כאלו. ואיכשהו, במקום ללחוץ על ההדק בזמן - הדמויות וגם הסדרה עצמה ראו את ההצלחה בורחת להם מהידיים.