שבירת מצלמות היא פעולה הפגנתית ואלימה, שנועדה למנוע מהמצלם לתעד אירוע שצריך לראות. עם זאת, ברוב המקרים, להשמדת אמצעי צילום אין השפעה גדולה על יכולת הדיווח העיתונאי - היום יש מצלמות בכל כיס ואי אפשר להסתיר כלום. רוצה לומר, שבירת מצלמות לכתבי טלוויזיה בעת מילוי תפקידם זהו מעשה שכל־כולו הפגנת כוח והפחדה - ולא דבר מעבר לכך.
ועדיין, איכשהו אירועים כאלו הפכו לשגרת חיינו. הדבר מתאפשר הודות לערוצים מסחריים שמסיתים אחד נגד השני, ובעידודם של פוליטיקאים ומשפיענים המתדלקים את השנאה.
עד כדי כך שגרה, שתקיפה כפולה בקריית אתא כנגד צוותי חדשות 12 ו־13, שהגיעו לדווח על נפילות במקום - וחטפו מכות, חניקות, קללות, הריסת ציוד ושבירת מצלמות - עברה ממש נמוך מתחת לרדאר. בקושי נשמעו גינויים, בקושי דיברו עליה, איש לא נעצר, אף אחד לא התרגש מאובדן העשתונות. בקושי שמו לב לזה בשטף האירועים.
מדינת ישראל הידרדרה למצב כל כך מעורער, שבו אובדן השליטה והמוסר הגיע לרמות חסרות תקדים - עד שתקיפה אלימה של צוותי שידור שביקשו לדווח על נפילות ופצועים בקריות היא אפילו לא אייטם. מדינה שבורה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו