מהם הרגעים שכולנו נזכור? סיכום השנה בשידורי הטלוויזיה

בשנה האחרונה אנשים חזרו לצפות בטלוויזיה, אבל זה קרה מתוך כורח. החדשות ריתקו צופים שביקשו להישאר מעודכנים, תוכניות מסוימות סיפקו נחמה והרגעה, אחרות דאגו להתסיס. לפעמים - אבל רק לפעמים - הטלוויזיה הצדיקה את מקומה ותפקידה בשירות האזרחים. זו היתה השנה שהיתה.

הרגע ששינה הכל: 7 באוקטובר, סביבות 11 בבוקר, בחורה צעירה, אלה בן עמי, התקשרה לחדשות 12 ומיררה בבכי לדני קושמרו בשידור חי: "אני צריכה עזרה, חטפו את אבא שלי. ראיתי בטלגרם תמונה שלו בעזה. הם לקחו אותו. אני לא יודעת מה לעשות". באותו הרגע התבהר לראשונה גודל האסון. חלפה שנה - ואביה עדיין בעזה.

שידורי השבת השחורה היו כמו סרט אימה, אבל בגרסת המציאות. "שורפים לנו את הבתים. מנסים לפרוץ לי הביתה, הם דופקים על הדלת שלי", סיפרה בשידור חי אם לשניים מבארי, ובחור אחר הסתתר בשיח בנובה וביקש בלחש מקושמרו: "תבוא לראיין שוב, אם אני אחיה". אדוה דדון נכנסה חמושה בקסדה ומיקרופון כדי לחלץ ניצולים ממתחם הנובה, תמיר סטיינמן ואלמוג בוקר הקריאו בקשות לעזרה שקיבלו בהודעות מחבריהם בעוטף עזה רגע לפני שנרצחו. "ערוצי התבהלה" היו הראשונים להבין את גודל הקטסטרופה והמחדל, שעות לפני הממשלה, הצבא והמשטרה.

דמעות: כולם בכו בשידור. במהלך ראיונות, תוך כדי שמיעת עדויות ותיאור הזוועות או דיווח על חברים שנהרגו. מגישים בכירים התפרקו: קרן מרציאנו, ירון אברהם, עופר חדד, עמית סגל, הילה קורח, לוסי אהריש, שי גולדן, ערד ניר, אילה חסון. אפילו ניר דבורי הקשוח השתנק כשדיווח על חילוץ חטופים. הדמעות, הן בוכות בעצמן.

ריאליטי ומציאות: שאולי גרינגליק שר על מדים באודישן ל"הכוכב הבא", חזר להילחם בעזה ונפל בקרב. עמית בוסקילה עשתה אודישן ל"מאסטר שף" לפני שנחטפה ונרצחה. אחותה של שופטת "רוקדים עם כוכבים", לאה ינאי, שוחררה משבי חמאס; בשלנים ב"משחקי השף" איבדו הכל בשבת השחורה, ומילואימניקים סיימו לחימה כדי ללכת לריב בבית "האח הגדול". האסקפיזם השנה היה מאוד לא אסקפיסטי.

הכי לא קשור: סטיב מ"בוורלי הילס 90210" חטף הלם תרבות ב"גולסטאר", ונטש כעבור ימים כשהוא פצוע וכיסיו מרופדים.

יבוא שוטר: המון סדרות דרמה התעסקו השנה בעבודת המשטרה, וכמעט תמיד בביקורתיות. חלקן הציגו שוטרים שנאבקו במערכת חולה ("פאלו אלטו", "בלקספייס", "האמת"), בעוד אחרות הבליטו משטרה מושחתת ("מנאייכ") וגזענית ("אינדל", "משמר הגבול").

הדוקו שלט: אירועי השנה סיפקו אינספור חומרים לתחקירים, תוכניות וסרטי דוקו עוצרי נשימה. "עובדה" סיפקה דוקואים מרתקים (צילומי יום הטבח בבארי, האחים איתי ומיה רגב, ועוד). מהמסיבה ברעים עשו את "#נובה" (yes), "עוד נחזור לרקוד" (HOT) ו"זריחה שחורה" (כאן). "לוחמים" (קשת) נהדרת, ובטוח שכחתי אחרים. היו הרבה. זו היתה שנת הדוקואים, ויש עוד עשרות שעדיין בשלבי עבודה וישודרו בשנה הקרובה.

רגע של אופוריה: האירופים נתנו לעדן גולן מקום שני בהצבעת צופי האירוויזיון. עמית סגל מזג ערק לאחר חיסול נסראללה.

הכי טובה: משחק מהפנט של כל הקאסט. צילום וואו. דיאלוגים מהפנטים. דמויות מוטרפות. פרק 7 מטמטם. לא משנה מאיזה כיוון תסתכלו - "טיטו ורוחו" (HOT), שיצרו דינה סנדרסון ויובל שפרמן, היא ביי־פר הסדרה הכי טובה שיצאה כאן השנה.