הבדיחה על חשבוננו: "סיפורים מהכורסה" מדשדשת בבינוניות כבר עונה רביעית

בדיחה טובה, כך הורגלנו, צריכה בסופה איזשהו פאנץ'. חזק, מפתיע, שנון או יוצא דופן - אבל העיקר שיהיה פאנץ'. תשאלו את דב נבון. התוכנית שפרסמה אותו, "החמישייה הקאמרית", חטפה בזמן אמת ביקורת משונה - המערכונים של "החמישייה", במקרים רבים, הסתיימו ללא פאנץ', וזה היה מוזר לאנשים. איך זה הגיוני שקטע קומדי נגמר בשקט מוחלט, אנשים תהו.

מונטי פייתון, הביטלס של הקומדיה, עשו את זה קודם. כשהחברים לא הצליחו לחשוב על פאנץ' קורע לסיים איתו מערכון - הם אלתרו, חיברו אותו לקטע הבא, דחפו אנימציה או עצרו באמצע ואמרו לצופים: אין לנו סוף. וזה בערך מה ש"הסופרנוס" עשו בפרק סיום הסדרה, שנחתך בפתאומיות למסך שחור בלי הסבר הגיוני. אינסוף תיאוריות הומצאו כדי לפענח את כוונת היוצר, אם היתה כזו. כי למה סדרה כה איקונית נגמרה בלי סוף?

"סיפורים מהכורסה", שחזרה אמש לעונה רביעית בכאן 11, היא תוכנית על סיפורים. השם מסגיר זאת. בהתחשב בכך שהתוכנית (שבנויה על שיחות מול מצלמה עם קומיקאים נבחרים) נותנת קרדיט לכותבים, הרי סביר להניח שרוב סיפורי החיים הללו מומצאים, או מבוססים על אמת חלקית לצורך הצחקה. ואם כך, עולה השאלה: למה לעזאזל אין בסופם פאנצ'ים?

עם הרכב עונתי של דב נבון, יניב ביטון, קובי מימון, מגי אזרזר, גיה באר גורביץ', גיתית פישר, טליה ברטפלד, אורלי זילברשץ, אלי חביב והקאסט של "מייקל", הכי קל להתבסס על יכולות ההגשה של הקומיקאי בפני מצלמה, על יכולתו לספר בקוהרנטיות סיפור הומוריסטי בנושא השבועי. אבל מה לעשות שכאן זה נתקע.

וככה, תוכנית עם פוטנציאל להיות קורעת ואיקונית - מדשדשת בבינוניות כבר עונה רביעית, מחלצת מצופיה גיחוכים או צחוקים קלים, אף שעד היום השתתפו בה גדולי המצחיקנים בישראל. אמש שודר פרק לכבוד ט"ו באב. ברטפלד סיפרה על אהבה ראשונה, נבון נזכר בצלילה רומנטית, אזרזר הזכירה פרידה בגן שעשועים, זילברשץ תיארה דייט כושל, מימון שיחזר את תקופת רווקותו, ולאף אחד לא היה סוף ממש מוצלח לסיפור.

"סיפורים מהכורסה" חייבת לצאת מהקופסה כדי להצחיק באמת. היא לא אפויה. כרגע היחיד שצוחק הוא האדם המסתורי שמשוחח עם הקומיקאים ומזייף צחוק מוגזם ברקע. כנראה בגלל זה "סיפורים" נראית כמו הופעת בדיקת חומרים של סטנדאפיסטים. אתם יודעים, השלב הראשוני של מופע, כשהקומיקאי בודק בדיחות לא אפויות על קהל רנדומלי, ובהתאם לתגובות מחליט מה לכלול במופע המלא ומה להשמיט או לתקן.

ואולי לא לכל דבר בחיים חייב להיות פאנץ' מצחיק או סוף כלשהו. גם לטור הזה לא יהיה סוף. אולי כי הוא לא אפוי, ואולי סתם כי ככה בא לי...