ממשיכים לחפש את "האמת": הדמיון תמיד יתעלה בסוף על המציאות

המציאות עולה על כל דמיון, נהוג לומר, אבל למציאות תמיד יהיה חיסרון בתחרות הלא רשמית מול מה שמכונה "התסריט ההוליוודי".

בסדרת מתח זה ברור ואפילו נחוץ שפתרון התעלומה יחכה עבורנו בפרק האחרון. לסיפור מומצא יהיה סוף כלשהו, בעוד שהחיים אמנם מספקים סיפורים עוצרי נשימה, אך לעיתים קרובות נעדר מהם סוף מספק. או סוף כלשהו. לעולם לא נדע מי באמת רצח את תאיר ראדה כי ככה זה בחיים; ועדיין, זה לא מנע מהטלוויזיה להפליג לאורך שנים על תאוריות שחיפשו סוף מוחלט לסיפור האפל. בקושי היה שם צל של אמת.

הסדרה "האמת", שעלתה אמש בכאן 11, לא מתביישת להקביל ולרמוז למקרה ההוא שקרה באמת, אבל בו בזמן לספק תוספות מרחיקות לכת כדי להרכיב סיום דמיוני מסבר את הדעת לסיפור.

בקצרה: ביום שבו ביהמ"ש אמור להכריע במשפט החוזר של הרוצח שהוא לא זדורוב, על הרשעתו ברצח נערה שנמצאה ללא רוח חיים בכמו תא שירותים של בית ספר בראש העין - מתרחש רצח זהה באותו מקום בדיוק ובדפוס פעולה דומה. האם הלא־זדורוב שלח מהכלא מישהו שיבצע רצח נוסף? האם קיימים שני רוצחים שונים? או אולי נכלא אדם חף מפשע בעוד הרוצח האמיתי ממשיך לבצע את זממו? תודו שזה מעניין יותר מאגדות על א.ק שהיתה לכאורה אובססיבית לשתיית דם ורציחות.

תעלומת תאיר ראדה נחשבת לאחת מפרשיות הרצח הכי וואו בתולדות המדינה כי היא בנויה על חורים ומחדלים ולכן מייצגת נאמנה תרבות חפיף, האשמות שווא, דעות קדומות, הזנחת הפריפריה, משטרה קלוקלת, חוסר צדק במערכת המשפט ותקשורת שמסוחררת מרייטינג שמייצר דם של נערה. היא לא פוצחה והפכה למיתולוגית כי זיקקה לתוכה את שלל הרעות החולות שלנו כמדינה.

"האמת" לוקחת את מקרה ראדה ובונה בהשראתו דרמת מתח סוחפת בעלת רבדים, פיתולים ושידרוגים, שמומלצת לצפייה בלילות בלי ירח. המציאות היא חומר גלם שופע של אימה ומתח, אבל היא לא תסריט הוליוודי. לאמת הטלוויזיונית לפחות יש סוף.