כבר לפני אלפיים שנה הבינו הקיסרים הרומים את הטריק: הסחות דעת מטשטשות מחדלים, שחיתויות וטרגדיות. גם היום השיטה דומה - מי ייצא למחות ברחובות ולמרוד למען עתיד טוב יותר, אם בטלוויזיה הופכים את הריקבון של המדינה לגרסה מעודכנת של המונח "לחם ושעשועים"? וכשהגועל נפש נהיה בידור משביע - האזרחים מבסוטים. מקסימום כותבים פוסט ברשת, צוברים לייקים שמזינים את הסיפוק העצמי והולכים לישון מחויכים.
וערוצי המיינסטרים לא רק שמשתפים פעולה עם המשחק, אלא גם מייצרים בשבילנו שואו טלוויזיוני מפוליטיקה רקובה. בערב שישי, למשל, התארח ח"כ אלמוג כהן אצל אופירה ולוינסון, וכשנשאל על המצב הביטחוני, שלף בתגובה מכיסו האחורי מעטפה ענקית. "זאת תביעת דיבה על סך 300 אלף שקלים", אמר והשליך אותה על השולחן. בתוך המעטפה אוגדו ניירות תביעה בגין ציוצים מגחכים שכתב עליו בטוויטר מנחה התוכנית.
באולפן לא באמת הופתעו מהדרמה שהתחוללה בשידור חי. כך, הנתבע חיים לוינסון ידע מייד לפתוח בעמוד הנכון כדי לצטט ממנו את המשפט הכי מטומטם לדעתו בכל התביעה ("יש פה סעיפים שחבל על העצים שכרתו בשביל הדפים שכתבת עליהם"). על מסך הווידאו מאחוריהם העלה הבמאי הדפסה של כתב התביעה, כפי שהכינו מראש בהפקה. התאריך בראש המסמך המשפטי היה 9 במאי, זאת אומרת - לפני שבועיים.
אז כמה מכל הדרמה הרקובה הזו היה מתוכנן ומבוים? לעולם לא נדע, אבל כביכול היא עשתה טוב לכל המעורבים. לוינסון ואופירה רכבו עליה בשביל הרייטינג והבאזז; אלמוג כהן השתמש בה כתעלול יח"צ שסיפק לו נקודות בבייס, כי "הכניס לעיתונאי השמאלני"; אחר כך אלי אלבג, אביה של לירי החטופה, שהתיישב באותו אולפן, לקח את דפי התביעה וקרע אותם בתיאטרליות מול המצלמות כדי להעביר את המסר שלו - שצריך לדבר אך ורק על שחרור החטופים.
חשיפה שלא תשנה דבר
יממה קודם לכן, לקח רביב דרוקר תחקיר מדהים על מירי רגב והפך אותו לשואו טלוויזיוני נהדר. עריכת הפרק ב"המקור" היתה קצבית ומצחיקה, והתבססה על מוזיקת רקע קרקסית, גרפיקה קופצנית והרבה לכלוכים. שעה שבמהלכה העיניים מהופנטות למרקע - גם בגלל החומרים המפלילים שנחשפו וגם בשל ההגשה הטלוויזיוהתרנית. נהניתם מהשחיתות? יופי, כי דרוקר פיצל את התחקיר לשני חלקים, המשך יבוא וגם הרייטינג. ולמרות החלחלה מהריקבון, חשיפתו לא תשנה דבר. מעמדה של שרת התחבורה בליכודיאדה יזכה לעדנה, וכנראה גם המיקום שלה בפריימריז יעלה.
השידור הצעקני של אופירה ולוינסון ננעל בראיון עם ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, שהמעשים שבגינם הורשע בעבר הם דוגמה חיה לשחיתות ולריקבון פוליטי ("נתניהו ביצע פשעים חמורים כלפי מדינת ישראל", צעק באולפן, ואיש לא הזכיר את פשעיו שלו). כעבור שעה, נתן גיא פלג ב"אולפן שישי" לעו"ד אפי נוה חשיפה של 23 דקות כדי להגיב לשערוריות המושחתות שבהן הוא מעורב לכאורה (ובתכלס, כבר לא מעניינות את הציבור), ואפשר לו לשפוך האשמות חדשות על בכירים אחרים במערכת הרקובה.
הצורה שבה הטלוויזיה משתמשת בריקבון כדי לעשות ממנו שואו צקצקני עם קריצה, הדרך שבה היא מחזרת אחר גורמים מפוקפקים כדי לסחוט באמצעותם רייטינג - זה מה שמנרמל את הריקבון בחברה. כלב השמירה של הדמוקרטיה לא נושך יותר, רק מלטף ומתלקק. זה רקוב כמו ה"דבש" של הבננה, ואל תגידו לי שאתם אוכלים את זה.
"אופירה ולוינסון" (קשת 12, שישי), "המקור" (רשת 13, חמישי) ו"אולפן שישי" (קשת 12, שישי)
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו