"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
עובר מסך

קקפוניה של בורות: "13 בצהריים" שורפת לצופים את תאי המוח

במבט חטוף, "13 בצהריים" בהנחיית קובי מחט וגילי לוין, המשודרת מדי צהריים בערוץ 13, מאפשרת לצופיה הימלטות רגעית מבליל השידורים הכבד והמיליטנטי שעוטף אותנו • הבעיה היא שהאסקפיזם הזה מזכיר לנו שגם אם ננצח במלחמה - לא נשאר יותר מדי מה להציל מהמדינה הזאת ביום שאחרי

,עודכן
0השמעה
חן גל, דנה רון וטילטיל שורפים תאי מוח לצופים. צילום: ערוץ 13

13 בצהריים, רשת 13, 13:00

נהוג לחשוב שאסקפיזם הוא מצרך הכרחי, בטח בתקופות קשות. אולם גם אסקפיזם לא תמיד ורוד, וקיימים לא מעט סוגי אסקפיזם שעדיף לא לצרוך.

במבט חטוף, "13 בצהריים" בהנחיית קובי מחט וגילי לוין, המשודרת מדי צהריים בערוץ 13, מאפשרת לצופיה הימלטות רגעית מבליל השידורים הכבד והמיליטנטי שעוטף אותנו 24/7. למשך שעתיים מקשקשים שם על טראש וזוטות - כמו האקסית של עדן חסון, שמנופוביה או אובדן עוקבים, התא המשפחתי של סטטיק או הפרק של "הפליליסטיות". נושאי השיחה משתנים במהירות והפאנליסטים לא צריכים להעמיק בכלום, אבל עדיין הם מצליחים לטעות בפרטים או בהגיית שמות, וחושפים בצעקות את טיפשותם ברבים. ממש קקופוניה של בורות.

למשך שעתיים מקשקשים שם על טראש וזוטות, 13 בצהריים,צילום: צילום מסך

אבל בתכלס, מי בכלל זקוק כיום לידע וליכולת התבטאות כדי לקבל כיסא קבוע באולפני הערוצים? לא צריך להיות משכיל או רחב אופקים בשביל להתקדם, אלא להפך. דווקא הבורות היא שמסייעת לאנשי המסך להרוויח עוד זמן מסך. בישראל של 2024 להיות מטומטם זה משתלם.

אתמול לדוגמה, אחרי שהביעו את דעתם הלא מנומקת בנוגע לחוק שאושר השבוע בפרלמנט הסקוטי - מבלי שאיש באמת הבין את משמעותו - החלו משתתפי התוכנית לרכל על אנשים מפורסמים. חן גל, כתבת הבידור של התוכנית (ושל תאגיד הטראש האינטרנטי "ישראל בידור"), ביקשה לספר לנוכחים על השחקנית טורי ספלינג, אך שגתה בשמה - "אני לא מהדור, אני לא יודעת להגיד את השמות", התנצלה. "זאת קלי! קלי!", צעק עליה טילטיל, וכמובן טעה. זאת היתה דונה.

כמובן שטעה, טילטיל,צילום: קוקו

בינתיים, נירה שניידרמן כינתה את הסופרת של הארי פוטר בשם "ג'קי רולינג", ודנה רון נאמה על מקרה שקרה, אבל לא ידעה לומר את שם הזמר שהיא מדברת עליו. "אחד מהראפרים. אני לא זוכרת מיהו. אם מישהו יכול להגיד - אז נהדר".

וככה מתנהלים להם מדי יום ויכוחים חסרי משמעות ופואנטה בממלכת הטמטום, העיקר לומר משהו. "לי קשה לראות ב־2024...", התחילה חן גל להסביר מדוע איננה מתחברת לשחקנית שהיא לא יודעת לומר את שמה, ודנה רון קטעה אותה: "קשה לך? אבל לפתוח פה על אנשים - קל לך".

זה לא הכל. למעשה, הקט־פייט ביניהן רק התלקח עוד ועוד ככל שהן ניסו לדבר יותר. "את רוצה לשנות את האייטם שלי?", צווחה עליה אחר כך רון, "אני אחליט על מה אני רוצה לדבר פה... וואו, אין עם מי לדבר. טוק טוק טוק". נשבע לכם שזה אמיתי. היא אפילו עשתה טוק טוק על השולחן, כאילו היא דופקת לה במוח.

בטח תהיתם לעצמכם: כתבת רכילות צעירה מול אושיית ריאליטי מהדור הישן - מה מקור הסכסוך שמבעיר את תוכנית הצהריים של רשת? "המנטליות שלנו שונה", הסבירה רון למחט, שהתעניין מה עבר ביניהן. וחן גל הוסיפה: "אני חייבת לציין שמאחורי הקלעים היא אמרה לי 'את נבלה'".

"אתה מבין למה יש חיכוכים?" אמרה רון, "אני אמרתי לה 'מי נבלה מתוקה?'. בפולנית להגיד 'נבלה' זו מחמאה".

אחרי שכבר נשרפו לי כמחצית מתאי המוח, עצר קובי מחט את השטף ודיווח לצופים על עליית מדרגה במחאה של משפחות חטופים במליאת הכנסת. כעבור דקותיים הם חזרו לדבר על כלום. תקראו לזה אסקפיזם, אבל הבעיה היא שהאסקפיזם הזה מזכיר לנו שגם אם ננצח במלחמה - לא נשאר יותר מדי מה להציל מהמדינה הזאת ביום שאחרי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר