כמו שאר הדרמות של קשת, גם "חולי אהבה" נשארה תקועה בתוך התבנית של עצמה

חולי אהבה - פרק סיום העונה, קשת 12, 21:30

אני לא אחדש כלום, אך עדיין אכתוב את הקלישאה הבאה: כולנו חיים בתבניות. חיינו בנויים על איזושהי סדירות צורנית קבועה שעושה למעננו סדר בכאוס. דלת תהיה מלבנית, גם מסכים, חליפה משדרת רצינות, אדום מסמל סכנה, שחור זה רע, ואם מישהו אומר "בבקשה" - הוא רוצה מכם משהו.

כולנו חונכנו לחשיבה תבניתית. היא מקילה את החיים ומשרטטת דרכי פעולה והתנהגות מקובלות. כתוצאה מכך, רוב האנשים פועלים לפי אותן המוסכמות, ועושים פחות או יותר את מה שאחרים עשו לפנינו. אנחנו חיים בשבלונה.

החרטוט שנכתב למעלה הוא סוג של פתיח תבניתי, שנועד להסביר מדוע "חולי אהבה" כלואה בתוך תבנית סטנדרטית של סדרות דרמה מהסוג שמשדרים הרבה בערוץ 12. תקראו לה "גוף שלישי", "השוטרים" או "חולי אהבה" - זה לא רלוונטי, כי תמיד יהיו בה משולש רומנטי בלתי אפשרי, קונפליקטים נוחים להבנה ועיסוק במוסר, באתיקה ובזהויות.

בגלל זה "חולי אהבה" היתה צפויה מתחילתה ועד סופה. משולש האהבה בין הדמויות של איילת זורר ועמוס תמם התחמם לאט, והתפרץ רק אחרי שנחשף מניע מוסרי (אשתו בגדה בו קודם). אחותה של חולת הסרטן התחזתה לחולה בעצמה כדי לקדם קריירת סטנד־אפ, אך השקר התגלה והיא גמרה בלי קריירה, בלי בן זוג ובלי הומור. ולבסוף, הקידום היוקרתי של המנתחת המוערכת הגיע רק כששחררה מהקונטרול־פריקיות שלה והבינה איך מרגישים כשחולים.

זה לא ש"חולי אהבה" לא ניסתה למרוד בתבניתיות, שהפכה כל התפתחות בעלילה לצפויה וגנרית. הסדרה הציפה עלילות משנה על בנותיהן הצעירות של הדמויות - אחת היא לסבית שיוצאת עם ערבייה, והאחרת נכנסת להיריון לא מתוכנן. לדבר על הפלות בפריים־טיים זה עדיין טאבו בסדרות ישראליות, אבל בניגוד להתפלשות בטיפולי הכימו - הליך ההפלה זכה לטיפול עדין, מעורפל ונקי מדי, עם צילום מרוחק והרבה שתיקה. גם סוג של תבנית.

גם בלי לצפות בפרקים, אפשר לנחש איך נגמר הרומן האסור בין זורר לתמם - שבפרק הסיום נאלצו להחליט אם ימרדו במוסכמות הדרמה הגנרית ויפרקו משפחות כדי ללכת אחרי האהבה, או שיסתפקו בסוף פתוח שמשאיר סיכוי לעונה שנייה. גם בסופה, "חולי אהבה" נשארה תקועה בתוך התבנית של עצמה.