כשהכאוס משתקף במסך המפוצל, הצופה צריך להחליט עם מי להזדהות

כשהמסך התפצל נזכרתי איך בשבת לפני 22 שנה התפצלה הטלוויזיה המסחרית בישראל. איך למשך 10 דקות, שיצרו הרגשה של נצח, ניסו לשדר אז שני מסרים מנוגדים בו בזמן.

בחלון אחד דיווח מירושלים על פיגוע קטלני, ובחלון השני משחק כדורגל שמהווה הוכחה שהחיים נמשכים. המסך המפוצל של טלעד נחשב לאחד מרגעי השפל של ערוץ 2. ישראלים לא מסתדרים עם פיצול קשב ומסרים מנוגדים. ישראלים בוחרים צד ולא מערבבים שמחה עם אבל.

שלשום, כשהתחממו ההפגנות לשחרור החטופים, העדיפו ערוצי השידור להמשיך כרגיל. אתמול (ראשון), אולי כתיקון לבחירה בריאליטי ובסיטקום עממי במקום דיווחים מצמתים חסומים - החליטו בקשת וברשת להחזיר את המסך המפוצל. בחצי הימני צילום של הפגנה נגד הממשלה, ובחצי השמאלי מסיבת עיתונאים עם רה"מ נתניהו. שווה בשווה, זה לצד זה, מסך מפוצל במשך כ-10 דקות ושהצופה יחליט עם איזה מהמסרים המנוגדים הוא מזדהה.

ככל שהמחאות מתלהטות, גם בטלוויזיה מרגישים צורך להיכנס למערכה. בשידורי 12 ו-13 הורגשה אתמול נוכחות מוגברת של חטופים ובני משפחה, אולפנים נפתחו בשטח, ובערב פיצלו מסך כדי להעמיד בפרופורציה את נאום נתניהו ולהעצים את חשיבות ההפגנות נגדו.

וכמו בתמונת מראה, באותו הזמן בערוץ 14 הורגשה התגייסות כוללת למען המנהיג. המגישים והפרשנים הצטיידו במסרי דה-לגיטימציה מנומקים כנגד משפחות חטופים, מנהיגי מחאות ומתנגדי שלטון וזימרו אותם שוב ושוב.

ממש כפי שאומרים הפרשנים: חזרנו ל-6 באוקטובר. המסכים שלנו שוב מתפצלים ל"כן ביבי, לא ביבי" ורק גרעין המחלוקת השתנה. עכשיו הוא מרוח בדם של חיילים וחטופים.

מסיבת עיתונאים עם בנימין נתניהו, כל הערוצים, 19:35