האודישן של החטופה, שלא שודר, הציל את "מאסטר שף" מטרגדיה

ארבע הערות על פרק הבכורה של "מאסטר שף", שהשיקה אמש בחגיגיות את עונתה ה-94 (פחות או יותר, אבל מי סופר):

1. מתבקש מתוכנית שמשודרת בטלוויזיה מאז 2010, "מאסטר שף" חשה מחויבות להמציא עצמה מחדש מדי עונה. "השנה יהיו דברים בלתי צפויים", הודיע בפתיחה חיים כהן למשתתפי האודישנים, שפוצלו לשתי קבוצות ויתחרו ראש בראש על קבלת הסינר מהשופטים. אבל הכי צפוי זה שעל אף השינויים הקוסמטיים, חומרי הגלם של התוכנית נשארו בדיוק כמו בעבר - עוד מאותו הדבר. "מאסטר שף" פיצחה מזמן את המתכון האידיאלי לחך הישראלי, ולכן אין לה אינטרס לבצע שינויים דרסטיים במנה העבשה שהיא מאכילה את הקהל הישראלי שנה אחרי שנה. הישראלים, רעבים או לא, ימשיכו לבלוע אותה בהנאה, עד שכולנו ניחנק.

2. לראשונה, צפויה לנו עונה ללא מיכל אנסקי, שבעשור האחרון תפקדה כגורם מאזן של אנרגיות נשיות בתוך קאדר גברי של שופטים. אנסקי ידעה לדמוע כשצריך, לחבק ברגש ולהעניק לתוכנית אמוציות עדינות. בלעדיה קיבלנו את אייל שני מתרגש בהגזמה מתבשיל מרוקאי, ואת רותי ברודו משתדלת להיות יותר קשוחה מהגברים לצידה. שופטים בטעם של פעם.

3. קלישאות שיש בכל ריאליטי אוכל, ושהיו אתמול ב"מאסטר שף": סבתא מרוקאית מעודדת במבטא כבד ועושה "קולולולו" בזמן שנכדתה מבשלת; הייטקיסט שרוצה קריירה כטבח; אסיר משוחרר שכדי להשלים את השיקום עליו לעבור שלב באודישן.

4. בסיום הפרק התנוססה על המסך כתובית מצמררת, שסיפרה כי הפרק הוקדש לעמית אסתר בוסקילה, שנבחנה באודישנים לתוכנית לפני שנחטפה לעזה ממסיבת "נובה". "מחכים לך ולכולם בבית", נכתב. האודישן בהשתתפותה לא ישודר, כי משפחתה דרשה למחוק מהעונה (שצולמה בשנה שעברה) את הופעותיה, עקב הקושי הנפשי להתמודד עם השידור בעת שגורלה לא ידוע.

בוסקילה היתה יכולה להיות הכוכבת של העונה. ההחלטה למחוק אותה מהתוכנית מנעה את האפשרות שמישהו ינצל את הטרגדיה הזו לצרכים מסחריים. כמו במקרה של שאולי גרינגליק ז"ל, שנבחן ל"הכוכב הבא" לפני שנהרג בעזה, לפעמים ההבדל בין כבוד והנצחה לבין מסחור של שכול ומלחמה יכול להיות מטושטש.