עשתה את הבלתי אפשרי: רינה מצליח גונבת את ההצגה בסדרות דרמה

בשבוע האחרון ניתן היה להיתקל בשחקנית המתחילה רינה מצליח עושה תפקידים דרמטיים בשתי סדרות ישראליות שונות.

בסדרת הפריים־טיים של קשת 12, "חולי אהבה", מצליח מגלמת את אמו של עמוס תמם - מחלימת סרטן ואם דאגנית שיושבת לצד מיטת האשפוז של בנה. במקביל, בפרק 3 של "טיטו ורוחו" (HOT), היא פורצת את תקרת הזכוכית שלה בתפקיד מקריפ של מתקשרת עם המתים - מכשפה בפנסיה שמטילה כישוף לפי דרישה, מסירה עין רעה למי שמשלם ומשווקת קמעות במחיר מופרך.

ואם ב"חולי אהבה" התפקיד הקטן שלה אולי מרגיש קצת מאולץ - ב"טיטו ורוחו" מצליח לגמרי גונבת את ההצגה, בזכות תצוגת משחק מהפנטת שמקפיצה את הסצנה לרמות גבוהות ומצחיקות של הזיה, שרלטנות ואמונה עיוורת.

"חלום ילדות", כך מכנה מצליח את ההבלחות הללו. אבל אם נתרכז לרגע בסצנת המכשפה, אז נשים לב שמשתתפים איתה בהגשמת החלום גם פבלו רוזנברג, מגי אזרזר, ג'קי אזולאי ושרה וינו־אלעד; זאת אומרת, שלושה מחמשת השחקנים בסצנה אינם שחקנים בהכשרתם, וכמעט אין להם ניסיון במשחק. לא תהיה כאן ביקורת על איכות המשחק שלהם. להפך - כולם מספקים הופעות מרשימות, אותנטיות וייחודיות מול המצלמה. אך אי אפשר לא לתהות מדוע דווקא הם נבחרו לשחק. והסיבה מבאסת.

זו אותה הסיבה שבגינה מלהקים שוב ושוב את אותם האנשים לתפקידים הראשיים. כל סדרה ישראלית חייבת איזה עמוס תמם, רותם סלע, יהודה לוי, ליאור רז, גל תורן או נועה קולר במרכז העלילה, כשלצידם פליטי ריאליטי וסלבריטאים מסוגים שונים. כי היום, כדי לקבל תפקיד דרמטי כלשהו בטלוויזיה, צריך קודם להתפרסם - ורק אז הצעות העבודה יתחילו לזרום.

אז כן, אני לוקח את רינה ואתכם לפרוצדורה. רינה הצליחה לעשות את המעבר הבלתי אפשרי מהחדשות לדרמה, גם אם כרגע היא עדיין גימיק שנועד למשוך צופים. בינתיים, בתי הספר למשחק מפוצצים בכישרונות צעירים שמחפשים הזדמנות, בעוד שחקנים ותיקים מצהירים בגלוי על קושי למצוא עבודה.

באופן גורף, הטלוויזיה הישראלית מפחדת להמר על פרצופים אלמוניים רק מתוך חשש היפותטי שהצופים לא יגיעו אם לא יכירו את השחקנים. זה בולט בעיקר בערוצים המסחריים - כשהצלחה או כישלון של סדרות דרמה נקבעים בהתאם לרייטינג של פרקי ההשקה שלהן, ואז ההכרח ללהק מפורסמים הופך למחויבות.