שליין מציג: ערוץ חדש, בלבול מוח ישן

העבודה הכי קשה בטלוויזיה היא זו של המתרגמים לשפת סימנים, שמתוך אליפסה מתרגמים את ברברת האולפנים עד שכואבות להם הידיים. כי ערוצי הברודקאסט הישראליים סובלים ממנת־יתר של דיבורים בכל רגע נתון.

אם חוקי הרדיו אוסרים לשתוק יותר משלוש שניות, מכיוון ששקט רדיופוני נשמע למאזינים כמו תקלה והם עוזבים - בטלוויזיה דווקא מותר לשתוק. זהו מדיום ויזואלי, שמשמר צופים גם באמצעות תמונות זזות ואשליות מסך. ועדיין, בטלוויזיה הישראלית השתרש נוהג שתמיד מישהו חייב לדבר. ואם לא אחד - אז שיהיו כמה ביחד.

האנשים בטלוויזיה חושבים שדעתם חשובה וקובעת ותשנה סדרי עולם. "מעניין איך יחיא סינוואר מגיב כשהוא רואה את הוויכוח הזה", אמר שלשום ניר דבורי באמצע קרנבל הברברת של רפי רשף, ונדמה שהוא באמת מאמין שמנהיג חמאס יושב כל היום במנהרות וצופה בחפירות שמציגים הערוצים הישראליים.

כשמדברים יותר מדי, נשאבים ללימבו של בלבולי מוח. אדם ידבר מהמרקע כאילו רק הוא יודע את סודות העולם, ורק הוא צודק, ואחריו יתחלף הפרצוף לאדם אחר שיסתור את שנאמר קודם. זו טלוויזיה ארכאית, פודקאסט מצולם ללא טיפה חשיבה, מקוריות או תחכום. פרלמנט של אנשים שמקשקשים עצמם לדעת.

אל מערבולת הברברת מצטרפים שחקנים חדשים. i24NEWS, שיעלה בקרוב ערוץ חדשות בעברית (כי הרי זה מה שחסר לנו כיום - עוד שידורי חדשות); וערוץ "רלוונט", שמשדר סטרימינג כבר תקופה, ושהחל מאתמול השתלט על אפיק 22 בפלטפורמות של yes.

עשרות מיליוני שקלים הושקעו ב"רלוונט", שרוב לוח שידוריו מבוסס על תוכניות דיבורים אקטואליות ושיחות אינטימיות, על מגישים שמארחים מגישי תוכניות אחרות, ועל ליאור שליין אחד.

כן, שליין שוב בטלוויזיה. הוא שותף בבעלות על הערוץ ומגיש את תוכנית הפריים־טיים שלו, "צוות שליין", שדווקא אתמול - בערב ההשקה - הביאה שידור חוזר של מונולוג ושל ראיון מלפני כמה ימים. מה זה משנה, בסוף הכל זה מנת־יתר של דיבורים.

"אני כבר לא זוכרת מה אמרתי מרוב שאני כל היום מדברת", סיכמה את המצב עדי ששון בראיון לשאנן סטריט, בתוכנית שהוא משדר בערוץ "רלוונט". אומרים שמילים לא הרגו אף פעם, אבל יותר מדי מילים בהחלט יכולות לגרום לנו למות משעמום.