מחר בערב תעלה בכאן 11 העונה הרביעית של הסדרה "הבלתי חשובים", שמציגה את ההיסטוריה שלנו דרך האירועים הקטנים והפרטים הנשכחים בתוכם, שמקבלים היום משמעות חדשה.
החלק הראשון של הסדרה ישודר הערב, והחלק השני ישודר החל ממארס הקרוב. בעונה החדשה של הסדרה, שאותה מלווה הקריינות של דרור קרן, יוצג סיפורה המופלא של חנה מרון, שבדרך להפוך לגברת הראשונה של התיאטרון בישראל, הפכה לגיבורה של עם כשבדרך לאודישן לסרט קולנוע בלונדון, נקלעה לפיגוע במינכן ששינה את מסלול חייה. כמו כן, יוצג סיפורו של מרים המשקולות טדי קפלן, וסיפורה של להקת המטאל הישראלית אורפנד לנד, שמצאה את תהילתה דווקא בעולם הערבי, ובעיקר בטורקיה.
"אני אוהב כל כך את הסדרה הזאת. זו דלת שמכניסה אותנו להיסטוריה ולחיים שלנו דרך אירועים קטנים ולכאורה בלתי חשובים. זה לחזור לאנשים דרך פרשייה מסוימת ולמעשה זה לחזור לתקופה שלמה, לראות מה זה אומר חברתית, תרבותית", מספר קרן. "לדוגמה, הפרק על חנה מרון שבו מבינים איך תרבות נתפסה במדינה, איזו חשיבות היתה לה, איזו ציפייה היתה משחקנית כזאת. האולמות היו מלאים, וכמה רעב ותשוקה לתרבות היה באנשים וגם בחנה עצמה, והדברים השתנו. הרעב לתרבות ולרוח נשאר, זה נצחי. אבל העומק, הסבלנות לחומרים מורכבים בלי שחור או לבן, לא אסקפיזם מוחלט, שיש בהם ביקורת או משהו שפותח לדיון ולוויכוח - משהו השתנה. יש את העם ויש מדינה. היום החיים שלנו הם רק 'ביחד ננצח' ו'כוחנו באחדותנו' אבל אני מרגיש שבפועל זה לא ככה".
קרן משתתף ב"ימים טובים פי אלף", מופע מוזיקלי שעלה בתיאטרון הקאמרי בתגובה מהירה ומרגשת למלחמה, ומשלב שירים וקטעים שנוגעים במציאות הקשה שלנו. "זו היתה החלטה חכמה של התיאטרון שלי לעשות משהו בימים של הלם ושיתוק, של רצון להיות ביחד ולהתכנס, משהו שענה מאוד על הצורך הזה. ואני שואל - מה חלקנו כאמנים ואנשי תרבות במצב שאליו הגענו? מצב של נמנום, קהות ואדישות.
צעקה גדולה
"איך אין מיליון איש ברחובות לצעוק את הצעקה, להגיד שמתנהל פה שקר גדול, שהאנשים שהידיים שלהם על ההגה לוקחים אותנו לכיוונים נוראים? אני שואל את עצמי מה תפקידי בימים אלה, ובאילו חומרים אני רוצה לשחק ומה אני רוצה לשקף ולהאיר".
ומה אתה עונה לעצמך?
"טרטיף' למשל זה חומר כזה, ובקרוב נעלה אותו בקאמרי. אני גם כותב משהו משלי, ברוח הימים האלה, שאני מקווה שיעלה בתיאטרון שלי. אנחנו עברנו ועוברים משהו נורא, טראומה מתגלגלת. ביהדות יש המנהג החכם אנושית של ישיבת שבעה, מתכנסים יחד ומעבדים את האובדן, וקרה לנו משהו כאנשים, כחברה, כמדינה, שאנחנו לא מספיקים לעצור, לעבד. הפצע מדמם ואני מנסה למצוא מילים להשמיע קול בשם מה שכואב לי ובוער בי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו