עדיין רושמת - פרק המלחמה של "קופה ראשית" הצליח לזקק את מכלול הטרלול

להיות ישראלי זה לטייל בחו"ל ולפתע להבחין בישראלי אחר. הכי קל לזהות ישראלים. תמיד יהיה איזשהו סממן שיבלוט. לבוש, אולי קעקוע של גולני, מבטא כבד או נטייה להתווכח. בדרך כלל מספיק מבט אחד כדי להכריע: זהו ישראלי.

להיות ישראלי אומר להתנהג כמו ישראלי. עם חוצפה ישראלית ויוהרה ישראלית ותחמנות ישראלית. לכן, סדרות כמו "סברי מרנן", "רמזור" ו"קופה ראשית" חלחלו כל כך עמוק למיינסטרים. הן בסך הכל משכפלות מצבים והתנהגויות בצורה שגורמת לישראלי לחוש הזדהות ולומר: וואלה, זה בדיוק כמו אצלנו.

בעיתות מלחמה ישראלים מעצימים את הישראליות שלהם בכמה מכפלות. הואיל וכך, הפרק המצוין של "קופה ראשית", שהופק בהשראת המלחמה ושודר אמש בכאן 11, הצליח לזקק את מכלול הטרלול מהחודשים האחרונים. "קופה" הביאה את המציאות לסופר של "שפע יששכר", ומשם הפרק כתב את עצמו לבד.

כי להיות ישראלי זה לדעת מה צריך לעשות כדי לנצח את חמאס, ממש כמו אנטולי מהקצבייה שהציע להאביס את המחבלים בחומוס ואז לתקוף. להיות ישראלי זה לגדל שפם לכבוד כיתת הכוננות, ואז להירדם בשמירה - בדיוק כמו צ'יבוטרו. להיות ישראלי זה לתחמן גם במלחמה, ממש כמו הסמנכ"ל אביחי שצריך להיפטר ממצבור עגבניות תוצרת טורקיה. או כמו טיטינסקי, שמתחזה לחייל כדי להרוויח מנת פלאפל וקולה על חשבון העורף.

להיות ישראלי זה להיבלע בביורוקרטיה ולקחת יוזמה, כמו ראמזי, שהתריע בפני הממונים על מכת חולדות שחופרות מתחת לסופר, וכשהקונספציה ניצחה אותו - חבש קסדה וירד לטהר את הביוב. "כשההנהגה לא מתפקדת, האזרחים - קרי, אני - נדרשים לקחת את האחריות לידיים", סיכם ראמזי בצער.

להיות ישראלי זה להכיר את ההתנהלות. להיות ישראלי זה לצחוק מ"קופה ראשית" ולא לקלוט שהבדיחה עלינו. החיים שלנו הם פרק של "קופה ראשית".

קופה ראשית - פרק מלחמה, כאן 11, 21:30