"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
עובר מסך

הטלוויזיה הוצפה בפאנליסטים חדשים - הבעיה: חלקם שואפים להתגלגל לפוליטיקה

אחרי 7 באוקטובר ח"כים ושרים כבר כמעט ולא מוזמנים למדורת השבט • הפאנלים התמלאו באנשי מקצוע, אנשי שב"כ ומוסד לשעבר, שכבר מנהלים את הקמפיינים שלהם על המסך

,עודכן
0השמעה
למה לנו פוליטיקה עכשיו. צילום: חדשות 13

התוכנית השבועית של בן כספית ועמית סגל יכולה להעיד יותר מכולן על הכלל. במקור, "פגוש את העיתונות" היא כולה תוכנית פוליטית - במהות ובשם. אבל מה שקרה הוא שאמנם קוראים לה "פגוש את העיתונות החדשה", אבל כדאי לשנות את שמה ל"פגוש את העיתונות החדשה־חדשה", כי לאור המלחמה היא שוב התחדשה.

היא התרככה. הערב (מוצ"ש), לדוגמה, הסתפקה "פגוש" במפגש עם שלושה פוליטיקאים (אביגדור ליברמן, מתן כהנא ועמר בר־לב) וצמצמה למינימום ויכוחים פוליטיים. זה חלק משינוי שניכר בכל משדרי החדשות מאז 7 באוקטובר - ניקוי אורוות והפנמה כי גם לטלוויזיה היתה אחריות ביצירת טרלול לאומי שפיתה את האויב לצאת למתקפה.

פתאום טאלנטים מזוהים פוליטית נדחקו החוצה. דניאל רוט־אבנרי, גאולה אבן סער, איל ברקוביץ' ואבישי בן חיים שכאלה נעלמו מהמרקע, כל אחד מסיבותיו, וגם פוליטיקאים כבר לא רצויים. אם לפני המלחמה ח"כים ושרים היו מרואיינים מבוקשים בכל שעה, הרי שכרגע לא מזמנים אותם יותר למדורת השבט.

הפאנלים התמלאו באנשי מקצוע. כל מיני שב"כניקים לשעבר, קצינים בדימוס, אקדמאים, משפחות חטופים ומגוון רחב של פרשנים המספקים תובנות סבירות. פחות רועש בלי הדהוד צליל שופרות ברקע. עם זאת, לאחר שהציפו את הטלוויזיה באנשי דעה חדשים, צצה בעיה: חלק מאותם מומחים שואפים להתגלגל לפוליטיקה ואף מתמודדים לראשות ערים בבחירות המוניציפליות שיתקיימו בחודש הבא. מכיוון שהמועד קרוב, וזמן מסך ממושך מעניק להם יתרון לא הוגן על יריביהם, אסרה הרשות השנייה אירוח פאנליסטים ופרשנים כאלה.

ועדיין, גם בסוף השבוע ניתן היה לשמוע את פרשנויותיהן של אורנה ברביבאי (ת"א), טליה לנקרי (גדרה) וגייל שורש (רמה"ש) בשידורי חדשות 13, שם ישבו על תקן פאנליסטיות סטנדרטיות, כאילו הן לא מנהלות קמפיין מאחורי הגב.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר