אחרי 60 יום של טלוויזיית מלחמה, אחרי מפגש טעון וקולני עם משפחות החטופים ואחרי עוד מסיבת עיתונאים של קבינט המלחמה בראשות נתניהו, כבר אפשר לקבוע את העובדה המדהימה: אולפני הטלוויזיה מנצלים את המלחמה כתירוץ להדרת קולות התמיכה בנתניהו - שהוא עדיין מוקד הזהות הלאומי של מחנה עצום.
אם זה לא הובן עדיין, נגיד את זה מפורשות: ראש הממשלה בנימין נתניהו, ראש הקבינט של מדינת ישראל, גם אתמול ראה בטלוויזיה רק מנחים, עיתונאים ופרשנים שיבקרו אותו. למעט ערוץ 14.
בכל השידורים המתגלגלים שעוסקים בניהול שלו, בהחלטות שלו ובעתידו הפוליטי - איך זה שלא עולה אף שם שנמצא כדי לתמוך בראש הממשלה?
לא מדובר באווירה, מדובר בעובדות: בכמעט חודשיים של לחימה הציבור הישראלי לא יכול לזכור אפילו מנחה, חבר פאנל, פרשן מסוג כלשהו או אפילו אורח באולפנים שיתמוך במהלכי ראש הממשלה. במה שמצטבר כבר לאלפי שעות שידור, אין למערכות החדשות שקובעות מי יוזמן אל המסך הישראלי, דמות אחת שתזרוק מילת תמיכה למי שבסוף אומר את המילה האחרונה בחדר. לא קול שיתרעם על כך שאמירת ה"אלה החיים" לא קשורה לקורבן הפיגוע בירושלים ולא קול שיענה למכונת ההכפשה המתמדת בכל פאנל.
אבל נתניהו הוא לא הסיפור כולו, הסיפור הוא הבוחרים שלו.
זה היה מנחם בגין שאמר "טוב היה דם האצ"ל כדי להדוף מתנכל בריטי נושא פצצות, חורבן והרג, אולם כמה פעמים הושמץ שם האצ"ל?". המילים הללו רלוונטיות מתמיד גם היום. דמם של מצביעי נתניהו טוב בשביל להטיל פצצות, חורבן והרג בעזה - אבל קולם הפוליטי לא טוב מספיק כדי לקבל נוכחות מינימלית.
מאז 7 באוקטובר הזכות לייצוג פוליטי נלקחה ממנו, הזכות לקחת חלק בשיח הפוליטי נסגרה בפניו. באולפני ה"יחד ננצח" מודרים גם מייצגי הציבור הלאומי מזרחי, ועוד יותר חמור מכך, מודרת הזכות לתמוך ולהגן בנבחר הציבור שלהם.
בימים בהם הפרשן המאוד זהיר בנקיטת עמדה פוליטית, עמית סגל, צריך להיזהר אפילו מול העדינות של רפי רשף, וכשבשידורי חדשות 13 הפרשן ד"ר אבישי בן חיים נעלם מהמסך בשל שירות מילואים - למחנה הלאומי ו"ישראל השנייה" אין דריסת רגל.
לזכור לדבר ברגישות
ב"אזור מלחמה" ברשת 13 אמר הפרשן מיקי רוזנטל לאליהו ליבמן, שדואג לבנו החטוף בשבי החמאס במקביל לתמיכה במהלכי המדינה בנושא "בעמדה הזו אתה מקריב את הבן שלך, אתה מודע לזה?".
האב ענה "אתה צריך לדבר ברגישות ובחמלה לאבא של ילד חטוף, טיפה רגישות וטיפה חמלה! אני לא מקריב את הבן שלי הוא הכי חשוב לי בעולם, יחד עם זאת מדינת ישראל גם הכי חשובה לי בעולם - אנחנו לא מקריבים שום דבר וכדאי להיות זהירים לאבא של ילד חטוף. לא רק לצד אחד ולאג'נדה אחת להיות בחמלה. וכשפתאום מישהו שמציג עמדה שהיא לא באג'נדה שלך אתה מדבר על להקריב. אנחנו לא ישנים בלילה. אשתי בוכה בלילות. אל תדבר ככה".
מתברר שאל משפחות החטופים חובה לדבר בשיא הרגישות, אלא אם הדעה שלהם לא מתיישבת עם האג'נדה של אנשים כמו מיקי רוזנטל.
הכותב משמש לעיתים פאנליסט בערוץ 14 ובכאן 11
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו