שימוע בשידור חי: כשהפרשנים והמנחים הופכים לוועדת חקירה

במסגרת המאמץ הלאומי לתמוך רק במה שחשוב כרגע, שזה הניצחון, פיקוד העורף שהקמתי זה עתה לשמירה על צופי הטלוויזיה מוסר את ההודעה הבאה: במקרה שאתם שומעים מאחד המסכים את הקריאה באולפנים - "זה לא הזמן לפוליטיקה, ועוד יהיה זמן לביקורת ולחשבונאות של מי אשם..." - זו אזעקת אמת וסימן ברור לכך שמייד אחר כך יגיעו שניות של פוליטיקה, צביעות, ניצול מצב לחשבונאות והכרזה על מי אשם. במקרים מסוימים זה יגיע כבר עם כתב אישום פלוס כיתת יורים. נא להצטייד בשקית הקאה.

כמהממנחי המשדרים ומהפרשניםכבר מינו את עצמם מטעם עצמם לוועדת החקירה - במקרה הטוב. מנצחים על גדודי ההסתה. הקושי הרב בלהעביר שעות בהמתנה להתפתחות בצפון, או להחלטת נבחרי הציבור להרים טלפון למשפחות נעדרים, מובן לגמרי; אבל ככל שעובר הזמן, וככל שהערוץ שבו הם עובדים נלחם מהפוזיציה נגד הממשלה עוד לפני השבת השחורה - גם מסק"ר לא יוכל לעצור את שטף הפילוג שממלא את האולפנים.

בין שזה מגיע לדני קושמרו, שר המלחמה בעיני עצמו, שעשה בשידור חי שימוע לפני ואחרי פיטורים לח"כ יולי אדלשטיין, או לפרשנית הילה אלרואי, ש"לקחה לעצמה מצלמה" והכריזה שבגלל ההצבעה על עילת הסבירות, דם כל הנרצחים שנטבחו בעוטף עזה הוא "על הידיים של משפחת נתניהו".

אבל לא רק כתבת הבריאות בחרה להסית ולהסיט את העיניים מהמטרה והגיעה למחוזות בריאות הנפש. כמו בסבבים מול חמאס, גם אנשי תקשורת אחרים הולכים על ההבטחה לצופים שכרגע כולנו בהפסקת אש פוליטית ותומכים בצה"ל ובלוחמים - אך בפועל מרססים לכל עבר ארס פוליטי בלי טיפה של אחריות וחשבון נפש אישי. את "בשש אחרי המלחמה" הם מחליפים ב"עכשיו ולאורך כל אורך היממה".

טאלנטים של צביעות, שחלקם היו צריכים לשתוק הכי הרבה לאחר שתמכו במדיניות כל הממשלות, והדהדו את הסיסמה: "הצבא, הטייסים ו־8200 זה אנחנו". פתאום כל גנרל לשעבר שנקרא למילואים בפאנל מרשה לעצמו לספר שכרגע הוא עוסק רק בניצחון, ואז מוצא חרך כדי לסגור חשבון פוליטי, לעיתים כדי לכסות על האחריות שלו.

ירי הדוגמאות מזמן עבר מבודדת לאוטומט, ולא מעט תובנות על "איך צריך למחות את חמאס מעל לפני האדמה" נועדו רק כדי להגיע ל"איך צריך למחות צד פוליטי מסוים מעל לפני המדינה".

מכיוון שבאופן אישי אני מאמין שאחרי הטבח השואתי של השבת השחורה לא צריך להציג בפניכם עוד דוגמאות, ושבאמת צריך להתאחד טלוויזיונית סביב רק מה שיתרום לניצחון של כולנו, בחרתי לא להציג כאן עוד ועוד דוגמאות. רק אסיים שוב בהמלצה לצופים בעורף, שרוצים שהכוח הרב שיש לטלוויזיה יהיה תומך לחימה, ולא הסתה שבה בכל פעם שנשמעת האזעקה "זה לא הזמן לפוליטיקה" - היכנסו לממ"ד התודעתי הקרוב. מי שיכול - שיכסה לכמה דקות את האוזניים, ורק כשהסכנה עוברת יחזור ויצפה בשידורים שכן מקיימים את ההבטחה. זה יכול להציל חיים. מנצחים יחד!