"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
עובר מסך

פול גז בניוטרל: הסדרה שמבוססת על הסרט האהוב פשוט החריבה את הנוסטלגיה שלנו

"ללכת עד הסוף" היה סרט יוצא דופן ופורץ דרך, שעסק בחשיפה גברית עמוקה ונדירה של דמויות מחוספסות • 26 שנים אחר כך, הסדרה שנוצרה בהשראת הסרט המקורי הלכה לכיוון ההפוך - היא לא חושפת כלום, בקושי מתכתבת עם הסרט המקורי ומעדיפה לספק לצופים סיפור משעמם וחסר משמעות

0השמעה
מתוך "ללכת עד הסוף" , באדיבות דיסני+
מתוך "ללכת עד הסוף". צילום: באדיבות דיסני+

העירום המלא שמככב בתמונת הסיום של הסרט האיקוני "ללכת עד הסוף" הוא אמנם ספוילר גס לסוף הסרט, אך בו-בזמן גם מהווה את האמירה הכי חשובה של היצירה - אם כבר עושים משהו קיצוני, אז עושים אותו עד הסוף. "פול מונטי", כמו שאומרים באנגלית.

לכן, בראייה לאחור, "ללכת עד הסוף" משנת 1997 הוא בהחלט סרט יוצא דופן ופורץ דרך. הוא לא רק חשף את ששת השחקנים הראשיים במופע החשפנות שלקראתו התכוננו לאורך העלילה, אלא בעיקר הציג חשיפה גברית עמוקה ונדירה של דמויות מחוספסות. בעיות דימוי גוף ומשקל, אבהות רעילה, מרדף אחרי קריירה וכסף, מיניות ואין-אונות, ריקוד ולהט"ביות - אלה נושאים שלא היה קל לדבר עליהם אצל גברים לפני 26 שנה, והדרך השנונה שבה הסרט נגע בהם זיכה אותו בהערכה, בכבוד ובמועמדויות לאוסקר.

ייתכן כי זה מסביר מדוע היו אנשים שחשבו כי ראוי היום לייצר גרסה מעודכנת של "ללכת עד הסוף", לאחד את השחקנים המקוריים לשמונה פרקים ולשפוך כספים רבים על ההפקה. עם זאת, את המסר העיקרי שהם לימדו אותנו בזמנו - ללכת עד הסוף עם הרעיון שלכם - הם הספיקו לשכוח.

הסדרה החדשה, שעלתה אתמול (רביעי) במלואה בדיסני+, בודקת מה התחדש אצל כוכבי הסרט: שישה פועלים מובטלים משפילד, ששאפו לחקות את הצ'יפנדיילס ולהתעשר ממופעי חשפנות כדי לסדר לעצמם את החיים. 25 שנים אחרי ההתפשטות ההיא מתברר שכלום לא השתנה מאז, וחבל. גאז (רוברט קרלייל), דייב (מארק אדי), ג'רלד (טום וילקינסון), הורס, לומפר וגאי תקועים פחות או יותר באותו המקום, ורק מתקרבים יותר אל המוות.

אומרים שכשמזדקנים מאבדים את הטאקט, את הגבולות ואת הבושה. אבל במקרה המדובר החבורה עשתה את ההפך. שום סקס-אפיל לא נוטף מסצנות עצובות בתור לביטוח לאומי, או מתעלול גניבת כלב מפורסם - ועל חוויית החשפנות שהובילה את הסרט שעליו מבוססת הסדרה אף אחד לא מדבר בערך עד פרק 6.

מתוך "ללכת עד הסוף",

במשך שמונה פרקים מדכאים וארוכים כמו איברים מבדיחות סקסיסטיות מהניינטיז, הקומדיה החלוצית ההיא הופכת לדרמה מייגעת על הזדקנות בתוך ביורוקרטיה, על פערי דורות ועל תחבולות בהשתתפות בעלי חיים. דמויות חדשות נשאבות לעלילה ומייצרות אינספור התפתלויות בסיפור, אבל לא מצליחות להשתלב זו עם זו. הכל מתפספס, כולל הניסיון לספק זוויות נשיות לעלילה, כי הכל שמרני מדי וצפוי כל כך.

למרות שמה ועל אף ההיסטוריה שלה, "ללכת עד הסוף - הסדרה" בכלל לא מנסה ללכת "פול מונטי". היא לא חושפת כלום, בקושי מתכתבת עם הסרט המקורי ומעדיפה לספק לצופים סיפור משעמם וחסר משמעות על חבורה רגילה למדי. למעט סצנה אחת (מעולה, יש לומר) שמגיעה בסוף העונה, ושבשיאה החבורה הצולעת והגוססת משחזרת במקום הכי לא צפוי את ריקוד הסטריפטיז המפורסם מהסרט האיקוני - מדובר בבזבוז זמן מוחלט ובהחרבת הנוסטלגיה שלנו.

ללכת עד הסוף (The Full Monty), עונה 1, דיסני+

טעינו? נתקן!אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר