הנה הם שוב כאן - עם הדגלים המתנופפים, כותרות העיתונים המאיימות, החברים המספרים על המנהיג, זעקות הקוזקים הנגזלים, מנהיגי מפלגות קיקיוניות - בעצם, כל מה שיכולתם לדמיין על תשדירי תעמולה, ושום דבר חדש לכתוב עליו בטוויטר.
מידת הרלוונטיות של שידורי תעמולה לכנסת ה־20 קרובה לאפס. סקרים מצאו שהשפעתם של תשדירים היא זניחה, ולמעשה היחיד שיכול להפוך לכוכב עונת התשדירים הוא יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, שלו מובטח כי כל תשדיר שיפסול יהפוך מיד ללהיט ויראלי. אתמול, אחרי שידור התשדירים, הגיע רה"מ לקונגרס ונאם את תשדיר התעמולה האפקטיבי ביותר, ובכך חתם את הדיון על נחיצותם של התשדירים. למרות שבישראל הועבר הנאום בהשהיה בת חמש דקות, זפזופ לערוצי החדשות הזרים גילה שבמערב הועבר הנאום בשידור חי. עובדה זו מעידה על מידת החשיבות שייחסו לנאום בעולם (גם זה שלא הולך לבחירות בעוד שבועיים) וגם רומזת כי במאה ה־21 רגולציה על אמצעי התקשורת הפכה לישות אבסורדית ופתטית.
שעה וחצי לפני הנאום החלו שידורי התעמולה. קמפיין של ג'יי דייט פתח אותם: הוא והיא מספרים על הקליק. "בוגר 8200, קצין ביחידה, דובר ערבית", היא התגאתה בו, "כשהיא מסתובבת בעולם מסתכלים עליה בהערצה", הוא תיאר בעיניים לחות, וכך העלו ראשי המחנה הציוני את מפלס הקיטש המלאכותי ל־100 מתוך 10 בתשדיר שאיש לא יזכור ממנו דבר. התשדיר של אריה מכלוף דרעי מש"ס היה נאום המשך לקמפיין השקופים ("הילדים שלנו לא יהיו פחחים"), שמצביעיו הפוטנציאליים של דרעי מכירים. הרשימה המשותפת של המפלגות הערביות הציגה קליפ אוריינטלי (עם תרגום לעברית), פונה לקהלה גם בשלטים בשפה הערבית (חידה: כמה ממצביעי המפלגה היהודים יודעים לקרוא ערבית?).
את מנת הביזאר סיפקו אביר איכות השלטון יהונתן כסיף וירון ידען ממפלגת אור. את מנת הבידור לכאורה תרמו האחים גולדשטיין, פריק שואו דו־ראשי שסוגנן בבחירות 2015 לתשדיר נוסח גיא פינס. המירוץ של הגולדשטיינים הוא בדיחה עצובה, גם אם היא לא באה על חשבון הבוחר. חמור מזה, אף אחת מהמפלגות הקיקיוניות לא סיפקה פרובוקציה או גימיק שייחרתו בזיכרון (ראו "מפלגת חוק הטבע") ויגרמו לבעלי זכות הצבעה לחקור עליה באינטרנט. בעידן הטכנולוגי יש לזה שם: כישלון.
מפלגות הימין הלכו על קו ההפחדה, כשאיווט ליברמן תקף מימין ("עונש מוות למחבלים") בתשדירי פטיש בראש ובנט תקף עוד יותר מימין, משתמש גם בכוכבי הבית היהודי, ינון מגל ואיילת שקד ההו־כה פוטוגניים. למעשה, מלבד שני אלו לא הופיעו מועמדים מוכרים מתוך הרשימות. את המפלגה של יאיר לפיד הציג י' לפיד. בתשדיר, שנראה יותר כמו כתבת צבע ב"אולפן שישי", מנה לפיד הדוהר בכבישי ישראל בג'יפ את הישגיו, ובתשדירים הבאים נתן לאזרחים פשוטים להציג את הישגיו. ע"ע: לשכנע את בעלי הג'יפים.
הלאה: עלה ירוק ומרצ שיתפו היפסטרים עילאיים והיפסטרים שסתם שכחו להתגלח בתשדירים שהיו רחוקים מלשכנע או להצחיק. כנראה אזל החומר. אלי ישי תרם חיוך מפחיד לרפרטואר, "כולנו" תרמה לתשדירים את יו"ר המפלגה בנאום אחד אישי ואחד מקצועי (נו, הסלולר), והמחנה הציוני שבו עם עוד תשדירים: הפחדה, חבר'ה מספרים נפלאות על בוז'י ועוד אחד ששכחתי. מפלגת הליכוד הציגה שני תשדירים חסרי חשיבות, עד שבשעה 18:00 העמיד נתניהו את הקונגרס על הרגליים והרביץ שיעור ברטוריקה למתמודדים מולו בישראל. השואו של נתניהו יהפוך לתשדיר שירוץ עד הגמר הגדול. היו דרוכים: בקרוב באינטרנט הסמוך למקום מגוריכם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו