אובדן פרופורציה: סילקו את נטלי דדון מבית קפה והעניין הפך לסוגייה פוליטית

כבר יממה שהדוגמנית/משפיענית נטלי דדון מתראיינת ומעידה שבעל עסק כינה אותה "פרחה" וסילק אותה בשל היותה תומכת מוצהרת ברפורמה המשפטית.

כשנשאלה אתמול בתוכנית "הדו"ח היומי", האם לא הוכנסה לקפה בגלל דעותיה, או כי הייתה לבושה או התנהגה כמו פרחה, ואולי בעל העסק פשוט לא ידע מי הייתה, ענתה דדון: "אמרו לי שזה נעשה כי הוא זיהה אותי. הוא לא אמר מפורשות, אלא אמר 'אנשים כמוך'".

מה זה אומר אנשים כמו נטלי דדון? הרי יותר מהיותה מזוהה עם מדיניות הממשלה, דדון היא פרזנטורית של פופוליזם מהזן שניזון מלייקים, שיתופים וראיונות פולואפ בטלוויזיה.

הרי כשצריך היא טסה להצטלם באוקראינה מסייעת לפליטי מלחמה, וכשהטרנד היה להיכנס בנטפליקס בגלל סרט שלא תאם את דעותיה - היא מיד התייצבה בחזית המחאה. דדון תטיף למען מדינה יהודית הלכתית, ותתעלם מעברה כרקדנית בבגד ים על שולחנות של תוכנית לייט-נייט שוביניסטית. היא בוחרת את פועלה על פי כיוון הרוח.

מי שמטיפה היום נגד סלקציה בבתי קפה, סחטה לפני שנה חשיפה כשסיפרה באינסטגרם איך ביטלה שלוש פעמים הזמנת נסיעה במונית דרך אפליקציה רק כי הנהג היה ערבי. יותר מאשר קורבן, דדון היא פופוליסטית רודפת פרסום עם ערכים של פליטת ריאליטי (שחדרה לתודעה הודות להשתתפותה ב"הדוגמניות", "הישרדות" ו"האח הגדול"). היא תמיד חיפשה את אור הזרקורים - וכשמשאירים אותה בחוץ, היא נעלבת.

בשעה שמרבית המפורסמים מסתירים את דעותיהם הפוליטיות, דדון משתמשת בהן לטובתה. כמי שהיתה מהראשונות שהבינו את הרווח הגלום בהחדרת תוכן ממומן לסטוריז, ככה היא מנצלת כעת את פוטנציאל החשיפה של מי שעובדת כפרזנטורית של פופוליזם.

"חזרתי להיות הילדה הקטנה מבית הספר, התחלתי לבכות כי לא האמנתי שהכינוי הזה (פרחה) נזרק לעברי", יבבה בערוץ 13, הזכירה את קמפיין הפרסומת שצילמה, ורצה לתוכנית אחרת.

איכשהו, נטלי דדון מוציאה מקסימום חשיפה מכל שערורייה חסרת פרופורציה.