שבע שנים לאחר שידור סדרת הדוקו "צל של אמת", גם בית המשפט התיישר עם האמת שהתקבעה בציבור לגבי מעורבותו של רומן זדורוב ברצח תאיר ראדה. טלוויזיה מסוגלת, בעזרת הנדסת תודעה פשוטה, לבסס נרטיב כרצונה. ברגע שהיא ניקתה את זדורוב - לא ניתן היה להתעלם מזה יותר. שבע שנים אחרי, מסקנות צופי הסדרה הפכו למציאות בשטח.
אבל בעצם, גם "צל של אמת" הציגה לצופיה חצאי אמיתות ורכבה על ספקולציות, מחדלים ותחושה כללית שזדורוב לא רצח. אותה התחושה הציבורית רכבה על הספקות שהולידו תיאוריות מגוונות שצצו בזו אחר זו. גם היום לא ברור מי הרוצח, ולכן פרשת הרצח תישאר בתודעה הישראלית לנצח. זה קורה גם כי היא בנויה מאלמנטים מעוררי סקרנות: גופת נערה נמצאה מוטלת בבית הספר, העיירה סערה, כולם מסתירים סודות, אין מניע, יש רשימת חשודים, מאות תיאוריות ואפס ראיות. "טווין פיקס" בעברית עם סוריאליזם של רמת הגולן.
הרוצח האמיתי דרך על דמה של תאיר בתא השירותים, וכל היתר רכבו על הדם במשך שנים. סדרות, סרטים, כתבות ותחקירים. בעלי אינטרסים הפיצו נרטיב על תפירת תיקים, רשלנות משטרתית או אטימות בפרקליטות; עורכי הדין עבדו בהתנדבות וקטפו תהילה ופרסום, אדיר חבני נקם באקסית, ושי מיקה (חברתה של המנוחה) מינפה לזכייה ב"האח הגדול".
כשזו האינטנסיביות של העיסוק הציבורי, אין אדם במדינה שמסוגל להתייחס באובייקטיביות לשאלה מי רצח את תאיר ראדה. אי אפשר לא להיות מושפע איכשהו מהסרט, מהראיונות בטלוויזיה, מהכותרות בעיתונים, מהמניפולציות, מהקמפיינים ברשתות או מהאמירה הנחרצת בדוקו כי אולה קרבצ'נקו היא הרוצחת - נרטיב שבית המשפט לא נגרר אחריו.
המשפט החוזר לא סיפק ראיה חדשה שטלטלה את הקביעה הראשונה. גם הפעם הסתמכו השופטים על אותן הטענות וההוכחות שנדונו במשפט הראשון. 13 שנה הפרידו בין הפסיקה שהרשיעה את זדורוב לבין הזיכוי אתמול, וההבדל בתוצאה טמון בדעת הקהל הציבורית. הישראלים הרי גיבשו את דעתם על זהות הרוצח כבר לפני שנים. זדורוב נודע כסמל לאדם חף מפשע שיושב בכלא, הרבה לפני שטחנות הצדק טחנו נכון.
זדורוב נוקה בעיקר בזכות התקשורת, בזכות הרשתות והודות להיגיון הסביר, וקצת פחות מפני שהוא לא רצח אותה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו