עתיד בלי אינטרנט וגזענות, אבל עם רובוטים ובית על הירח. קניתם?

לא מוכרחים לנסוע בדלוריאן כדי להבין שאנחנו מעצבים כרגע את הצורה שבה ייראה העתיד שלנו. הרי כשחושבים על כך, למעשה היום אנחנו חיים בעתיד. רוצה לומר, בתקופת הזמן שכונתה "העתיד" אי אז בשנות ה-50 של המאה שעברה. וכשאנשים לפני 70 שנה דמיינו איך יהיה בתקופתנו, עלתה תמונה אוטופית עם מכוניות מעופפות, רובוטים שמבצעים את מטלות הבית, מושבה על הירח ושפע של אופטימיות.

• לאחר 3 שנים: "מראה שחורה" חוזרת

כשסדרות מד"ב מנסות כיום לתאר עולם עתידני, הוא תמיד יוצא דיסטופי ומטריד. מגיפות, עוני, זומבים, טכנולוגיה משתוללת, בינה מלאכותית שמכניעה את האנושות, והמון פסימיות ריאליסטית שלעיתים חודרת למציאות בדרך כזו או אחרת (כמו שנהוג לומר: "זה בדיוק כמו בפרק ההוא של 'מראה שחורה'").

"שלום, מחר!", ששלושת פרקיה הראשונים עלו בסופ"ש באפל +TV, מציגה עולם רטרו עתידני, ממש כפי שדמיינו אותו בפיפטיז. המסכים עדיין בשחור לבן, הלבוש והתסרוקות כאילו קפאו בזמן, אבל המכוניות מרחפות, הרובוטים מוזגים בירה בבר ומחליפים את חיות המחמד, והעניבות נקשרות מעצמן.

הדרמה העמוקה והשנונה הזו קופצת לעין הודות לעיצוב כללי בגוון רטרו מטמטם, שמסתיר סיפור פשוט על אנשי מכירות המשווקים פרויקט מגורים מפוקפק על הירח, בעולם עתידני של תקווה ואופטימיות בצל שקיעת הקפיטליזם.

שלום, מחר!" נוברת בחלום האמריקני ושברו, ובונה עתיד נאיבי נטול גזענות וסקסיזם, בלי אינטרנט וללא סמארטפונים ומסכים נוצצים. עתיד כמו ששכחנו שהיה קיים פעם.

"שלום מחר!", אפל +TV