באה כדי להישאר

"שלום לכם ושבת שלום. שמחה להיות כאן, בבית החדש בערוץ 10", פתחה אילה חסון את מהדורת שישי בחיוך. אכסניה חדשה, פאנל מחודש, אריזה גרפית מהניילונים, ומגישה אחת שתיבחן על פי רייטינג והישגים עיתונאיים, כלומר סקופים. חסון, עיתונאית משופשפת, הגיעה לעבודה. ההתרגשות בקושי ניכרה על פניה. חומרים לא חסרו למהדורה, חרף אורכה הבלתי נגמר: כותרת (מחמישי) על חידוש יחסי ישראל־טורקיה, טיפול רציני בפרשת סילבן שלום, צילומים מחקירת אלון חסן - אלו היו יריות הפתיחה. המסר: "שישי" החדש היא שחקנית, אלטרנטיבה אמיתית לערוץ 2. "אולפן שישי" צריכים, מעתה באופן רשמי, להתחיל לדאוג.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

בעמדתה הנוכחית, "שישי" אולי אינה מאיימת על מדורת השבט של דני קושמרו, אבל יש לה צ'אנס להיות מהדורת שישי המדוברת יותר. היא תוכל לעשות זאת בעזרת פאנל דינמי וסוער, כתבות מגזין איכותיות, וכאמור, סקופים. נדמה שחסון יודעת כיצד לרקוח את התמהיל הזה. לכן, מבחינת מבנה, אין ב"שישי" חידושים מסמרי שיער. היא מבוססת על מבזק חדשות, דיוני אולפן, כתבות צבע ארוכות (מאוד ארוכות. מייד בהרחבה), ופינת חדשה־ישנה, "משהו קטן וטוב". הסגיר האופטימי הוא ניסיון נחמד, גם אם לא מקורי, להשאיר טעם טוב בפה לקראת שבת. יאיר לפיד ומיקי חיימוביץ' ייסדו פינות זהות בעבר, ומצאו גם הם מורות קשישות שממשיכות ללמד בגילן המפליג. גימיק סביר, אבל לא בטוח שיחזיק מעמד לאורך 2016.

ומהסוף, להתחלה. סיכום השבוע בתמונות יומיות מסוגננות הוא בחירה אמנותיות משהו. השפעת האינסטגרם על הרגלי הצפייה, אם תרצו. מהאמנות עברה חסון לתכלס. הפאנל הרחב שלצידה הציע שינוי בולט: כמעט שוויון מבחינת מגדרית. "חברים, הישארו איתנו", אמרה לפאנל לפני המעבר לחלק המגזיני, ומייד תיקנה, "חברים וחברות, הישארו איתנו". הקלף הנשי של חסון הוא קלף חזק, והיא מוכנה להשתמש בו. האיתות ניתן בדמות הדס שטייף, כתבת גל"צ, שהיתה חלק עיקרי בפאנל. את הקראת העדויות של שטייף בפרשת שלום כדאי היה לערוך אחרת (הלו, זה לא רדיו פה), ואולם עצם הבאתה, והזמן שהוקדש לה, הם אות ברור לקראת הבאות.

הפאנל של חסון הורכב מכמה פרצופים מוכרים ומכמה פנים חדשות. הדיונים של הפאנל עסקו בנושאים הרלוונטיים על סדר היום (פרשת סילבן שלום, שוברים שתיקה, מינוי יועץ משפטי). לב המהדורה היה ונותר החלק המגזיני. שתי כתבות רציניות נחתו שם. הראשונה של איתי ורד, רכש מערוץ 1, על חייל גבעתי שהפך ללוחם דאעש (פולו אפ לאתר וואלה, קרדיט ניתן פעמיים). סיפור חם וראוי, שהפך לכתבה בת יותר מרבע שעה. בעידן הפרעת הקשב הקולקטיבית, צפייה בורד מדלג בין תחנות חייו של חסן (שם בדוי), דורשת ריכוז רב שכלל לא בטוח שיש לצופים הלומי ארוחות שישי.

הכתבה הבאה, של חסון, גם היא בת יותר מ־15 דקות, העלתה סימני שאלה חדשים בפרשת פישר. "מגילת רות" כללה צילומי חקירה וראיונות עם אלון חסן ופרקליטו, נוסף על שורה של משפטנים. הכתבה עוררה מחשבות מטרידות בנוגע לפרשה החשוכה הזו, אך גם אותה היה אפשר לקצר בלי לפגוע בתוכנה. הכתבה שחתמה את החלק המגזיני, על אודות מדען שהפך לקורא בקלפים, היתה הנקודה החלשה ביותר בבכורה. לא נורא, עוד יגיעו ימיה של בר רפאלי לעטר גם את החלק הזה. "תודה שבחרתם לצפות בערוץ 10, אנחנו סיימנו. שישי גם בשבוע הבא", נפרדה חסון בחיוך של הקלה. תבואי שוב.