שבוע וחצי של קרנבל אינטנסיבי מבוקר עד לילה הסתיים אמש - היום המונדיאל משנה פאזה. משחקי הצהריים של 12:00 ו-15:00 נגמרו, ובשעה טובה שעות השידור ייחתכו בחצי. יותר לא ניאלץ להסתמך על צפייה משותפת במשרד, הברזה מבית ספר או מעקב בסמארטפון. המונדיאל מתכנס לשעות שאחרי השמש.
לאורך תשעה ימים קיבלנו מהתאגיד שידור כמעט רצוף מקטאר, מ-11:00 ועד קרוב לחצות, והם עמדו בו בכבוד. אמנם הייתה זו הפקה יקרה בטירוף, אך ההשקעה העמוקה והצוות הרחב סיפקו תוכן מגוון והצליחו להעביר דרך המסך (והאפליקציה) את כל חוויית גביע העולם המלאה.
בין קלישאות אלי אוחניות, אובדן פרופורציות או הגזמות מואב ורדיות, קיבלנו גם ניתוחים טקטיים, מידע מעשיר וכמה רגעי פלא טלוויזיוניים. החיבור בין צמד הכהנים (יהונתן ואסף) הפך אותם לזוג הכי נעים, מפוקס ושקול מכל שדרני משחקי הטורניר. טל ברמן הוא האיש הנכון במקום הנכון, ולצידו בלטו עמית לוינטל הידען, איתי שכטר השכונתי ונדין אבו לבן שמוכתרת לתגלית שלב הבתים. היא טאלנטית שהתאגיד חייב לשים עליה את כל הז'יטונים, לחבק ולהפיץ.
מעכשיו נקבל פחות שעות כדורגל, ולא נצטרך לצפות 14 פעם ביום באותם פרסומות ותשדירי קידום עצמי. מאידך, מעכשיו הטורניר נכנס לשלב ההכרעות, המתח יתנפח ואז ינפח את הרייטינג שכבר משאיר אבק לערוצים האחרים.
לא סתם אנשים בליכוד פתאום הריחו באזז והבינו ששווה לרכוב על ההצלחה הזו. שלשום הם השפריצו דרך השופרות ספין הפחדה על כוונה מפלגתית לסגור את חטיבת החדשות של הערוץ, ההיא שאחראית לשידורים הללו. כך יוכלו ראשי מפלגת השלטון הבאה לעצב, לראייתם, מצב שבו עיתונות חופשית ונייטרלית - אשר משיגה לרגע תהודה וקהל גדול בזכות המונדיאל - תיתפס בביצים, תירתע ותופחד ברמה שאולי יהיה ניתן לשלוט בה. כי מה שווה התאגיד אם לא ניתן לשלוט בו?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו