זוכרים איך האושר הכי גדול שלנו בבית הספר היה כשהמורה המחליפה נתנה לכיתה כדור ושלחה אותנו לשחק בחצר? אז בדנמרק זה קורה בכל יום, אבל זה נחשב שיעור מתמטיקה. לפי הדנים, שיעור כזה יכול להתבסס על המשחק "מחניים", כשמי שנפסל יוצא לשנן את לוח הכפל.
שלושת הפרקים בסדרת הכתבות "ללמוד כמו בדנמרק", ששולבה במהדורת החדשות של כאן 11, הסתיימו אמש (שלישי) כשהם מנסים לברר מה הופך את שיטת הלימוד הדנית לטובה בעולם - ולמה היא תמיד תישאר בגדר סרטי מדע בדיוני אצל אנשים כמו יפה בן דויד ורן ארז.
אז נכון, גורמים חזקים במערכת החינוך שלנו מונעים רפורמות בגופם, אבל גם את הפרויקט המיוחד הזה צריך לקחת בקונטקסט הנכון. כלומר - להתעלם מהיותם של הדנים חברה שקטה וקרירה יותר, מהממבו-ג'מבו בחלק מהסוגיות ומהפרק המיותר על גני הילדים - ולהוציא רק את הצעות הייעול הנכונות. אה, כן - ואת השכר הראוי למורים.
בשני הפרקים הראשונים, שעסקו בבתי הספר הדניים ובתיכון "הקובייה" הייחודי, היה מעניין לראות מערכת שעוסקת פחות במה יש ללמד ויותר באיך ללמד וללמוד - מתוך חשיבה חיובית. שם לא חייבים להכין שיעורי בית, אין ציונים ואין מבחנים. בבית הספר היסודי היה מעניין לראות איך תלמידים חולצים נעליים בכניסה, כדי להרגיש פחות במוסד מנוכר ויותר בבית. התיכון המפורסם בחר להוריד את הכיתות והקירות, מתוך מטרה להכין את התלמידים להסחות דעת ולעבודה באופן-ספייס. כדוגמה לחשיבה מחוץ לקובייה, נתקלו המצלמות בכיתה שלומדת פיזיקה על ידי זריקת מטוסי נייר אל הקומות שמתחת - אבל במה זה שונה מניסויי זריקת הביצה בכל העולם?
הפרק השלישי, כאמור, התמקד בגני הילדים במדינה, וחוץ מהעובדה שלילד הדני יש יום יער אחד בשבוע - לא הייתה בו שורה תחתונה מעניינת. אפילו כתב החינוך של הערוץ לא בדיוק הבין את ההבדל בין לשחק ביער ולשחק בגינה. גם ההתנשאות שמגיעה עם הגישה "ללמד אותם להיות קודם כל בני אדם" לא באמת מרשימה: ילד בדנמרק גדל להיות בן אדם דני, ולפי הסדרות שלהם וקצת תיירים שפגשתי בעולם - אני לא בטוח שהם גדלים להיות יותר בני אדם מאיתנו. בטח לא יותר מעניינים וחמים.
תחקירים כאלו עובדים על שני אלמנטים: הם מציגים מציאות אוטופית מרוחקת באמצעות טלוויזיה שלא נוגעת בקשת השיקולים והנתונים. לרוב היא עובדת בלהשאיר אתכם מתוסכלים מכך שאי אפשר ליישם אותם גם בתיכון בראשון לציון. במציאות, הסיכוי שזה יקרה דומה לסיכוי שבנט היה מצליח ליישם את תוכנית סינגפור ההיא של חיים הכט.
קל לחבוט במערכת החינוך הישראלית דרך כתבות כאלה, כשמתעלמים מכמה שאלות קריטיות: איך מערכת כזו מסובסדת? האם באופן מלא, כמו בישראל? למה בכל העולם עדיין לומדים בכיתות מול מורה ולוח, אם מדובר בשיטה כל כך מוצלחת? אם מערכת החינוך הדנית מייצרת ילדים ובני אדם מוצלחים יותר - איך זה שדנמרק היא לא אומת סטארט-אפ? ואולי דווקא מערכת חינוך תחרותית, מאתגרת ומעודדת שינון ולמידה תורמת להישגיות בחיים האמיתיים?
סדרת כתבות כזו משכיחה את מה שלמדנו על החיים שלנו כאן: מערכת חינוך שמתנהלת כמו קייטנה אנתרופוסופית מתאימה אולי לדנמרק, אבל פחות לישראל. בגיל 18 הנוער הישראלי לא הופך לסקנדינבי בוגר - הוא מתגייס לצבא ונלחם על קיומנו כאן. מערכת חינוך שמאפשרת לו לבחור, ליהנות ולדאוג רק לעצמו, תפחית את המוטיבציה הארצית להתגייסות. אבל היי, הקטע עם חליצת הנעליים מגניב.
"ללמוד כמו בדנמרק", כאן 11
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו