"זה היה סיוט, נגמרתי": הילה קורח הודיעה בשידור חי על התפטרות

מגישת חדשות 13, ד"ר הילה קורח הודיעה בשידור חי כי החליטה להתפטר מהתמחות שהיא עוברת כרופאה בבית החולים מאיר בכפר סבא בשל תנאים קשים במיוחד.

במונולוג מרגש גוללה המגישה את התנאים הקשים שמתמחים עוברים והסבירה כי מדובר ב"מכה קשה למי שלא ידעה לומר לא". עוד אמרה כי לפני מספר חודשים "הבנתי שיום לפני התורנות אני הופכת לבן אדם שאני לא רוצה להיות. אני לא מצליחה לחייך, חסרת סבלנות כלפי הסביבה, חסרת סלחנות כלפי עצמי, מסתובבת עם גוש בגרון במקרה הטוב או בוכה הרבה במקרה הרע".

"הבנתי שיום לפני התורנות אני הופכת לבן אדם שאני לא רוצה להיות".

"תורנויות במחלקה גריאטרית נעימות משמעותית מאלה שבמחלקות הפנימיות הרגילות ועדיין - השילוב של אחריות כבדה, בדידות גדולה והעדר שעות שינה, נותנים אותותיהם על הנפש".

ד"ר הילה קורח מתפטרת מההתמחות: "הופכת לבן אדם שאני לא רוצה להיות"

למונולוג המלא של מגישת המהדורה המרכזית:https://t.co/J8npGlLCJd@HKorachpic.twitter.com/ain2KvEBk1

— חדשות 13 (@newsisrael13)August 24, 2022

תנאים לא אנושיים

קורח הסבירה כי נהוג לחשוב שתורנות אורכת 26 שעות אך למעשה "תורנות נמשכת הרבה יותר, כולל הסטרס הבלתי ניתן לתיאור שלפניה וערפול ההכרה שמגיע אחריה. סיוט שנמשך שנים עבור מי שרוצה לתפקד כבן אדם בתוך ומחוץ לבית החולים.

גם כשניסיתי להיות הכי חדה שלי עשיתי טעויות. גם כשהייתי הכי מכילה וסבלנית נתקלתי על בסיס יומי כמעט באנשים אלימים, שגם אם ממש אשתדל שלא לשפוט אותם במצבם הקשה - אין סיבה בעולם להתנהג ככה למי שמנסה לעזור לך.

גם כשאמרתי לעצמי שזו תקופה ושרבות עשו את זה לפניי ורבות יעשו את זה אחריי, לא הצלחתי למצוא נחמה. המחיר מבחינתי היה כבד כל כך שגם העבודה היומיומית, גם פתרון החידות הרפואיות, גם הרווחה שהצלחתי לתת למטופלים והחיבוק והסיפוק העצום שבעזרה לאחר - החווירו".

סטנדרטים בלתי הגיוניים וחשש מכישלון

קורח הסבירה כי מה שגרם לה להשהות את ההחלטה היו סטנדרטים בלתי הגיוניים שלה כלפי עצמה, חשש מביקורת ותפיסת הפרישה ככישלון.

"התחלתי טיפול פסיכולוגי, ניסיתי מיינדפולנס, התנחמתי בפחמימות, דיברתי עם מתמחים אחרים על שיטות התמודדות. גיליתי שאחוז בלתי סביר מהם זקוק או נמצא בטיפול או בטיפול זוגי, בודד ומדוכא. השאר מדחיקים. או עוזבים. המון עוזבים.

"השילוב של אחריות כבדה, בדידות גדולה והעדר שעות שינה, נותנים אותותיהם על הנפש".

"זה לא מגיע לנו, זה לא מגיע לכם. קוראים לנו מפונקים, בכיינים, משאירים אותנו מחוץ לשולחן המשא ומתן ומורחים אותנו בלי סוף עם תכניות לתנאי שירות אנושיים שלא יוצאות לפועל. אלה האנשים שמטפלים בכם, בהורים שלכם, בילדים שלכם.

הם גמורים. אני נגמרתי. אז הודעתי למנהלת המחלקה הנהדרת שלי, שהיא נכס דמיוני כמעט במערכת כל כך קשוחה, שאיני יכולה עוד. אני עוזבת את ההתמחות בלב כבד אך שלם".