תארו לכם שהיה אפשר להתכונן בצורה מושלמת לרגע משמעותי בחיינו. זאת אומרת, ממש לתרגל כל תרחיש שאולי יקרה, להתקדם לפי תרשים זרימה ולהתאמן על כל משפט שתאמרו. בתיאוריה זה אמור להספיק כדי להתמודד עם חוסר ודאות, אבל לא ריאלי להתכונן כך לחיים שמורכבים מאינספור מצבים בלתי צפויים.
בצורה דומה אי אפשר להתכונן מראש לחוויית הצפייה שמספקת "חזרה גנרלית", הסדרה שבה ניית'ן פילדר עוזר לאנשים שנמנעים ממשהו (למשל, וידוי על שקר בפני חברים) לתרגל על יבש את הצפוי לקרות. נשמע פשוט, עד שמבינים כי פילדר הוא קומיקאי שמאוד מחויב לרעיון שלו. כדי למקסם את ההכנה המוקדמת, הוא בונה רפליקה מדויקת של לוקיישנים (פאב, דירה וכד'), שבהם יתבצעו הפעולות שלקראתן מתאמנים האנשים. נגיד, כדי לתרגל חורף הוא שופך טונות של שלג מזויף בסט הצילומים, וכדי להפעיל את המערכת הוא נעזר בעשרות מצלמות ומעסיק צבא של שחקנים וניצבים.
בהמשך העונה (שעלתה השבוע ב-HOT, ב-yes ובסלקום) פילדר בונה מציאות חלופית עבור אישה שמתלבטת אם להביא ילד לעולם, ומתרגל איתה הורות בעזרת שחקנים בגילי שנה עד 15, שמתחלפים בכל ארבע שעות מכיוון שהחוק אוסר העסקת קטינים לזמן ממושך. מוזר ואינטנסיבי, עד שאפילו הילדים עצמם מתבלבלים. כי בסדרה האמת מתערבבת עם הפייק עד שלא ניתן לפענח את רמת האותנטיות המשודרת - שחקנים מגלמים שחקנים אחרים, שמגלמים אנשים אמיתיים שמשחקים את עצמם בסיטואציה שלקראתה הם מתכוננים. בין כולם מחבר פילדר, שיצר וביים את ההזיה ומככב בתפקיד עצמו, אך בעצם מגלם דמות טלוויזיונית קרינג'ית. ואולי זה באמת הוא, לא באמת הבנתי.
התכנון המטורף והשאפתני שפילדר מרים עבור ההכנות כל כך אבסורדי ומגוחך, אך בו בזמן גם גאוני ושומט לסתות. אין הגדרה לסגנונו המיוחד, ויש שאומרים כי פילדר למעשה המציא ז'אנר שמכונה "קומדיית ריאליטי". נקודת החוזקה היא יכולתו לכוון אנשים וסיטואציות לפינות הכי מביכות וביזאריות שניתן להמציא; או בקיצור, השפעות של סשה ברון כהן. כעת הוא לוקח רעיון שבו השתעשע בתוכנית העבר שלו, "ניית'ן לשירותך", משכלל את הקונספט ומקפיץ אותו לגבהים משוגעים של עיצוב תפאורה ולוגיסטיקה.
זה מעלה תהיות כמה כסף נשפך על הפרויקט, ואם פילדר באמת כזה גאון כדי לקבל צ'ק פתוח מ-HBO וחופש מוחלט לייצר תוכנית מוזרה וקיצונית ששוברת גבולות, ושרוב האנשים שייתקלו בה לא יבינו מה הוא רוצה מהם.
"חזרה גנרלית" היא סדרה עמוקה, ונכון לומר כי מעולם לא ראיתם דבר דומה לה בטלוויזיה. היא ניסוי חברתי יומרני, שדרכו מבטא פילדר התמודדות עם חרדה חברתית. שזורות בה עצות טובות להתמודדות עם מצבים שגרתיים, עם קשיים חברתיים או עם בעיות תקשורת.
המסקנה שעולה מפרקי העונה היא שאין שום סיכוי לאלץ את המציאות להתכופף רק לפי רצונו של מישהו, ולא משנה איזו הכנה דקדקנית נעשתה לקראתה. ואם הקונספט הרעיוני מתברר כלא יעיל, נדמה כי בעצם פילדר מציג את חוסר התוחלת שבתרגול. שום חזרה על החיים לא תשתווה לדבר האמיתי. אז תפיקו את המיטב מחוסר הוודאות שצפוי בהמשך חייכם.
