אסקפיזם של אכזריות: "אויבים" מגבירה את הקצב

כשצפיתי בפרומואים של העונה הראשונה של "אויבים", חשבתי לעצמי: רגע, איך לא חשבו (כלומר, אני חשבתי) על זה קודם? מאז קום המדינה זכינו לטחינת מוח על היותנו מדינה מוקפת אויבים. איך אחרי 70 ומשהו שנה אין לנו סדרה אחת על המנהיגים האייקוניים של עמי האויבים האלו?

למרות הצלחתה ונתוני צפייה נאים, "אויבים" הראשונה דמתה מדי לכתבות ולתחקירים שכבר ראינו מהאלון בן דודים למיניהם. מפרק לפרק התברר שהניתוח של הדמויות הרים בעיקר לראשי ארגוני המודיעין הישראלי, דקות ארוכות הוקדשו לסיפורי המור"ק, והיא לא הציגה ערך טלוויזיוני מוסף מעבר לעוד פרק סביר של "עובדה". במילים אחרות, העונה הראשונה לא עלתה לליגה שבה משחקות סדרות מעולות. את העונה השנייה הסדרה החלה בחיסרון ברור: האויבים הראשונים שעולים לנו לראש כבר מוצו בעונה הראשונה, ואחרי יאסר ערפאת, אסד, נאצר וחומייני - האם יימצאו עוד מספיק אויבים בעלי שיעור קומה לעונה שלמה? מתחילת העונה השנייה נראה ש"אויבים" של היוצרים ירון ניסקי ודני ליבר התבגרה והפנימה את הביקורות על היותה תצוגת תכלית מוגזמת של ביצועי שירותי המודיעין הישראלי.

כבר בפרק הראשון על המופתי חאג' אמין אל חוסייני הופיעו פחות ראיונות עם ראשים מדברים ויותר סקירה מרתקת על הדמות שהרעילה את החברה הערבית באנטישמיות טהורה עד עצם היום הזה, ואיך הפך לפרטנר נלהב של האידיאולוגיה הנאצית ולמקורבו של היטלר. אמש, בפרק שהוקדש לשליט לוב מועמר קדאפי, הציגה "אויבים" עוד קפיצת מדרגה בעונה הזו: קצב. היא התחילה הכי חזק שלה, ולאט לאט הגבירה. פחות מדקה לתוך הפרק, כשעוד לא יצרנו שקע בספה, כבר שוחזר בדרמטיות ניסיון פיגוע של ספינות קומנדו מהים, מלווה בעריכה קצבית ובתזכורת כי דמותו הססגונית של קדאפי (שהיתה השראה לדמות של סאשה ברון כהן ב"הדיקטטור") נחשבת אויב של ממש מבחינתנו.

המשך תעודת הזהות של הפאשניסט המוסלמי סקר את הפרופיל הפסיכולוגי המרתק ואיך לקח חלק פעיל במאבק לשחרור פלשתין, שזה אומר מוטיבציית יתר להוצאת פיגועי טרור קטלניים בקצב מהיר ממה שבחדשות 12 מוציאים פיגועי סקרים. מכיוון שלעונה 3 כבר יהיה קשה ללהק עוד אויבים בעלי שיעור קומה, יש להניח שהיא תסיים את תפקידה. אולי זה יגרום ליוצרים לחשוב על סדרת דוקו ישראלית סטייל "איך להפוך לרודן" בנטפליקס, שמטפלת באנשים האכזריים ביותר שידעה האנושות בהומור ובציניות מסוגננת.

נכון, באריזה כזו הם יוצאים הרבה פחות אויבים, אבל במדינה מוקפת כאלה מגיע גם לנו מדי פעם לשכוח כמה אנחנו מורעלי מערכת הביטחון וליהנות מאסקפיזם על אכזריות.