אי אפשר שלא להתייחס לתוכנית עם שם מזמין כמו "הטעויות המוצלחות שלי" מבלי לדבר, אם כן, על האם מדובר בתוכנית מוצלחת בטעות - או בטעות שהצליחה איכשהו. לפי הפרק הראשון ששודר אתמול, והפרק השני שנשלח לעיתונאים, אפשר לסכם את זה ב"קומדיה של טעויות": ההימור על הטעויות של הסלבס פחות מוצלח, הקומיות המפתיעה של ענת גורן דווקא כן.
הרעיון הגרעיני ב"הטעויות" מגניב: ההזדמנות להשיל ממפורסמים את שכבת האגו והכבוד העצמי ולעמת אותם עם הטעויות והכישלונות הידועים שלהם. כל מנחה שהרים אי־פעם תוכנית אירוח מכיר את הקושי בגיוס מרואיינים, ומכאן האתגר להאמין שסלבריטאי ארצנו - חלקם עוד רוצים להתפרנס ולהיתפס נחשקים - יעלו לרגל כדי לנבור בפצעי הנפילות שלהם.
מה מוצלח בסדרה? ענת גורן. יש לה יכולת להתקרב ולגעת, ולהיות הבסטי של האורח מהשנייה הראשונה. קשה לזייף קלילות ממגנטת שכזו, וגם אם לא קיבלנו את הדבר שלשמו נתכנסנו, נהנינו מחוש הומור שאין למנחים אחרים בז'אנר. כדי לנסות לקלף את מעטה הזוהר והאגו של הסלבס גורן מקבלת אותם מאחורי הקלעים של האולפן, מול מראות האיפור, בחלל המאובק של הסטים שבהם מצטלמות תוכניות אירוח מושקעות. שם, הרחק מאור הזרקורים, קורה משהו נכון ומרענן.
אם לרוני קובן יש את קיר תמונות החיים, לגורן יש את מצגת התמונות שאותן מחלק האורח ל"כישלון" או "הצלחה". האורחת הראשונה, סתיו שפיר, הגיעה אל מצגת התמונות וחשפה את טעות הליהוק לפרק הראשון. מי שצלח את הפרק עד הסוף קם ממנו כשהוא מקבל אורחת שלא מוכנה להודות באף טעות או כישלון. אבל מילא אנחנו, המנחה עצמה העירה לא מעט על חוסר הבנה של האורחת את המטרה שלשמה התכנסנו.
דרך התמונות גורן ניסתה להציג כטעויות צמתים חשובים בקריירה הפוליטית של שפיר, אך בשורה התחתונה הח"כית לשעבר לא הסכימה להתמסר לפורמט: היא הגיעה בשליחות קדושה, וכולם אשמים שזה לא צלח: בני גנץ, לפיד, ציפי לבני, שלי יחימוביץ; כולם בנו רצפה עקומה שהרקדן לא יכול היה לרקוד עליה. בהמשך נזנח קונספט הכישלונות לחלוטין, ודקות ארוכות הוקדשו לסיפור האישי הבאמת מרגש על אחותה הסובלת מאוטיזם.
הבעיה של "הטעויות" הופכת ליתרון: הכישלון לא באמת סוחף, מה שמאלץ את גורן לאלתר בהצלחה סביבו ולהפוך את התוכנית לאחד־על־אחד כייפי וציני, שמצליחה להקליל את הרוני־קובניזם המוכר.
"הטעויות המוצלחות שלי", כאן 11
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו