אפילו רותי ברודו לא מצילה את "מאסטר שף"

זוכרים את הפעם ההיא שטעמתם אוכל עם עובש? בדרך כלל מדובר באירוע מקרי, אך מי שחווה נגיסה כזו לא ישכח אותה לעולם. אני מתכוון לעובש פטרייתי מאיים שמתפתח על מזון, אשר נשאר ללא השגחה במשך זמן רב לאחר הייצור - הוא סופג לחות, צובר חיידקים, משריץ רעלנים והורס תיאבון. הגוון ירקרק, המרקם קטיפתי והטעם מסריח. אוי, כמה שהוא יכול להיות מסריח.

הכי קל ובריא ונבון יהיה להשליך את המזון הרקוב לפח, להיפטר במהירות משקית האשפה המצחינה ולמצוא לו תחליף שישביע אותנו. אבל יש בינינו גם כאלה שאוהבים להתחכם, שמעדיפים להתעלם מהשפעות הזמן שחולף - והם יחתכו בעדינות את החלקים העבשים ויבשלו מהשאריות מנה חדשה. הואיל וכך, רצוי לברר כיצד"מאסטר שף"מתמודדת עם העובש שצמח לה בתוך הפורמט הכי לעוס בטלוויזיה שלנו.

אתמול נפתחה העונה העשירית של ריאליטי הבישולים, ולמרות המיתוג העגול, טעמה זהה לכל העונות הסטנדרטיות שקדמו לה. "בעונת העשור הצבנו בפני המתמודדים את האתגר הגדול ביותר עד כה", הגזים חיים כהן בתחילת הפרק, "עליהם לבשל גרסה משלהם לאחת מעשר מנות איקוניות מתולדות 'מאסטר שף', שתתעלה על קלאסיקות מכוננות מההיסטוריה שלנו". זה שהשפים מוכרים לנו את "עונת העשור" אמור לרמז על חגיגיות, אולם פרט לנוסטלגיה מאולצת ואוכל ממוחזר לא הוגש לנו כלום חדש.

בעצם, היה משהו אחד. אל הצוות הוחדרה רותי ברודו, שהוצגה כחיזוק מרענן לנבחרת שופטים עתיקה, שרובה לא זז מכיסאותיו מאז עונת הבכורה. מונופול השפים המצומצם ששולט בבלעדיות בתוכניות הריאליטי בארץ לא באמת מאפשר טלטלות, חילופי דורות וכניסת כישרונות צעירים, ולכן כשכבר רוצים לעדכן, אז ברודו היא ברירת המחדל.

"מאסטר שף" מתאמצת להישאר רלוונטית, אך מזיעה כמו בקבוק קולה קרה שהושאר כמה דקות בשמש הישראלית. אמש נבחנו באודישנים הייטקיסט שעשה אקזיט אבל נפל בבישול של חזה אווז, איטלקי עם שורשים יהודיים (שהוא במקרה דוד של סיוון רהב מאיר), וכמיטב המסורת היתה גם אחת שבישלה אוכל מרוקאי המזכיר לה את סבתא. את התבשיל הזה האכילו אותנו במשך עשר עונות, ולכן אפילו רותי ברודו לא תצליח להעלים עובש שהצטבר כל כך הרבה זמן.

מאסטר שף - עונה 10, קשת 12, 21:15