הסדרה הזו היא ממש כמו "הסמויה", ואין מחמאה גדולה מזו

כשרוצים לתאר סדרה חדשה, הכי קל להשוות אותה לאחת אחרת. לדוגמה, "הסופרנוס" פוגשת את "האנטומיה של גריי", או נגיד, "מראה שחורה" עם נגיעות של "הקרדשיאנס" - כי אף אחד לא ממציא היום גלגלים, וכבר ראינו הכל. לכן, אם אומרים על סדרת פשע שהיא "ממש כמו 'הסמויה'", זאת תהיה התווית הכי מחמיאה שניתן להדביק לה.

"העיר הזו שלנו", דרמת שוטרים־פושעים בת שישה פרקים שמשודרת מאתמול בישראל, היא ממש כמו "הסמויה", אבל זאת לא חוכמה. הכל בה, מבפנים ומבחוץ, זועק "הסמויה" - שתי הסדרות מתנהלות ברחובות המדממים של בולטימור, הן בנויות על דמויות עוצמתיות,ואת שתיהן יצר דיוויד סיימון.

ועדיין, יש הבדל אחד, והוא משמעותי. "העיר הזו שלנו" מתארת סיפור אמיתי, על שוטרים שיושבים היום בכלא. היא מבוססת על ספר שכתב עיתונאי פלילים על יחידת עילית במשטרת בולטימור, שקיבלה יד חופשית ממפקדיה ופעלה כמו כנופיית גנגסטרים - שדדה סוחרי סמים, שתלה נשק אצל חפים מפשע ועוד. כשהפרשה התפוצצה ב־2017, ולאור עצימת העין של בכירים, היו שהגדירו את סקנדל השחיתות כמסוכן ביותר בהיסטוריית בולטימור.

הסדרה של סיימון משחזרת את האירועים, ודרכם מזכירה לנו כי קיימת מודעות ציבורית לאלימות שוטרים, וכתוצאה מכך אנו שומעים על כל מפגש ברוטאלי שהסתיים בפציעה או במוות. אך האינטראקציות המרובות ביום־יום שבהן שוטרים חורגים מתפקידם כדי לגנוב, לשקר, להפליל ולהתבריין על חלשים - נשארות מתחת לרדאר הציבורי.

באחד מפרקי "הסמויה" הסביר הבלש האגדי, לסטר פרימון: "אם תעקוב אחרי הסמים, תגיע למכורים או לדילרים. אבל אם תתחיל לעקוב אחרי הכסף, לא תוכל לדעת לאן זה ייקח אותך". "העיר הזו שלנו" אמנם מתארת מציאות אמריקנית, אבל אפשר ללמוד ממנה המון על בני אדם, שוטרים וגנבים.

"העיר הזו שלנו", yes ,HOT וסלקום tv