אלמנתו של חנוך לוין: הסקס הבוטה והסיטואציה

כשיוחנן הצמא לאהבה נכנס לקנות קונדומים בבית המרקחת של בלה, שמייחלת אף היא לחיבור רומנטי, מתפתח בין שני צידי הדלפק רגע נדיר של קרבה, שנקטע עם כניסתו של שמואל, סוחר קונדומים שנחוש להיפטר מהסחורה ומציע ליוחנן עסקה משתלמת.

כך בדיוק מתחיל "סוחרי גומי", המחזה של חנוך לוין, שכמו בכל מחזותיו הוא מצחיק וכואב בו־בזמן, מציג את המארג האנושי ואת הקשרים בו כאוסף של עסקאות והתחשבנויות בשפתו הייחודית. המחזה, שחלפו 21 שנים מאז ההפקה האחרונה שלו בארץ, זוכה כעת לחיים חדשים בתיאטרון הבימה, בבימוי ובכוריאוגרפיה של מוריה זרחיה ובניהולו המוזיקלי של אוהד חיטמן. על הבמה שוברים לנו את הלב (וגם לעצמם) אורי הוכמן ועידו מוסרי - וגם ליליאן ברטו, שלצד היותה שחקנית מוכשרת היא גם אלמנתו של לוין.

"מבחינתי יש במחזה הזה ממש את הא'-ב' של השפה של חנוך, של הקיום האנושי, של המסחרה שיש בין אנשים על כל מיני דברים. זה ממש הבסיס לכל", מספרת ברטו בראיון ל"ישראל היום". "ההפקה הזאת היתה יוזמה שלי. שנים חלמתי לשחק את בלה ברלו. זה אחד התפקידים היפים, והוא משלב את כל מה שאני אוהבת, גם כשחקנית וגם כמי שצופה בתיאטרון - עין אחת בוכה, עין אחת צוחקת. זו אישה שמרגישה שהיא טובה וחזקה בעסקים, מה שבסוף לא כל כך מוכיח את עצמו, ושמציעה המון אהבה, רק שאף אחד לא לוקח.

"אני אוהבת את הקפיצה בזמן שיש במחזה בין המערכה הראשונה, שבה הגיבורים בני 40 ומשהו, לבין השנייה, כשהם בני 60 ומשהו. זה מאפשר לי, כאישה, לבנות את הדמות שלה, שמתמודדת עם משולש רומנטי, והקלף שלה מול שני הפרטנרים הוא סקס. בדיאלוג בין מוריה לביני רציתי שינוי פיזי בין התקופות, והיא הלכה איתי. אני שמחה על זה, כי אני אוהבת להשתמש בגוף כמו בבצק. בנובמבר אהיה בת 60, שזה אישיו מאוד גדול בשביל כל אישה או גבר. זה מין רגע שבו אני חושבת כמה זמן נשאר לי, כמו שבלה אומרת במחזה, ומה אני רוצה לעשות איתו, ואני מודה להבימה שהעלו את ההצגה הזאת לפני שמלאו לי 60".

בוטות מעודנת

יש במחזה סצנות סקס בוטות שאנחנו לא רגילים לראות בתיאטרון. איך הקהל מקבל את זה?

"הבוטות אצל חנוך היא הסיטואציה, לא השפה. בסיטואציה בוטה נאמרים דברים כ"כ חכמים,  מרגשים ומצחיקים והכל קורה בו זמנית. בהפקה המקורית של המחזה הזה שעלתה בקאמרי ב1978 בבימויו של חנוך ובכיכובם של אלברט כהן, יוסף כרמון וזהרירה חריפאי, שרצה 1000 פעמים והפכה ללהיט הכי גדול של חנוך, סצנות הסקס היו בצורה מאוד יפה, כמו צלליות, וזה היה מבויים כל כך עדין, כמעט כמו ציור. אצלנו זה אחרת לגמרי ואני מאוד אוהבת את זה.

"מוריה הבמאית היא אישה, פרועה ומצחיקה, היא קומיקאית וכל הזמן צחקה בחדר החזרות, ולרגע פחדתי שרק היא צוחקת ונגיע לאולם ואף אחד לא יצחק, וזה כ"כ שימח אותנו לשמוע שהקהל צוחק. היא החליטה לביים את סצנות הסקס בצורה בוטה ומצחיקה, וקראה להנהלה לפני שהיא המשיכה לוודא שזה באמת עובר והם כ"כ צחקו ואמרו שאין שום בעיה, ואני באמת שומעת אותנו אומרים את הטקסטים והקהל מתפוצץ מצחוק".

כמי שהיתה אשתו של חנוך, את יכולה לדמיין מה הוא היה חושב על ההפקה הזאת?

"אני באמת לא יכולה לדעת, אבל אני יכולה להגיד שחנוך היה האדם שהיה לי הכי קל להצחיק אותו בעולם, הייתי מצחיקה אותו בלי סוף, ואני רוצה להאמין שהוא היה מאוד צוחק מההפקה הזאת, גם אם לא הכל היה קולע לטעמו.

"אני מרגישה שההצגה שלנו מלאת חיים, ומאוד לא משעממת בלשון המעטה, ואני מרגישה שהוא היה אוהב, הדברים מאוד  אמיתיים בהצגה. קורה פה משהו טוב".

את מרגישה שמספיק מחזות שלו מועלים היום בתיאטרון הישראלי?

"ברגע שמעלים את המחזות של חנוך, ממשיכים אותו הלאה והלאה, מדור לדור, בדיוק כמו שספורל אומר בהצגה. תמיד התנגדתי כשהציעו לקרוא אולמות או רחובות על שמו, כי מה שהיה חשוב לחנוך זה שיעלו את המחזות שלו.

"כשניסים אלוני נפטר התייעצו עם חנוך אם לקרוא רחוב על שמו והוא אמר מה הם קרואים רחוב על שמו, שיעלו את המחזות שלו, וזה נשאר לי בראש וזה תמיד כנר לרגליי. אמרתי לחנוך עוד בחייו שהוא לא ענין של אופנה אלא קלאסיקה, ואני מאמינה בכל ליבי בזה ויודעת שהיצירה שלו תחיה עד סוף הימים, הרבה אחרינו.

"זה משתנה בארץ ויש תקופות שכמה תיאטרונים מעלים, ויש פחות, אבל זה מעולם לא הדאיג אותי, אני יודעת שיעלו אותו שוב כי הכתיבה שלו פורצת דרך, והביאה שפה חדשה ונפלאה לעולם התיאטרון. אנחנו זקוקים לחנוך, לדבר הזה שמוביל אותנו במחשכי אולמות התאטרון ואני יודעת שבעולם, בעזרת תרגומים טובים, היצירה שלו מתקיימת, כמו שהיא חיה ובועטת גם בימים אלו בארץ".