אפרת גוש: "בן אדם שהכל קורס עליו"

רגע לפני המערכה האחרונה עם איראן הספיקה המוזיקאית אפרת גוש להוציא את אלבומה הרביעי, "לרדוף אחרי השמש", שיציאתו לוותה בסינגל "סוף סוף אושר".

מדובר ביצירה אישית וחשופה, שאותה הגדירה גוש "אלבום מסע ואלבום ניצחון", ובאמצעות טקסטים אמיצים שכתבה והלחינה היא מציגה תחנות מורכבות בחייה בשנים האחרונות, ובהן ההתמכרות והגמילה שלה מאלכוהול.

בעקבות האלבום יצאה לסיבוב הופעות חדש (17 בנובמבר בזאפה הרצליה תארח את אלון עדר, ב־28 בנובמבר בזאפה הרצליה תארח את דנה ברגר, ובינואר תופיע בתיאטרון גבעתיים), אבל עוד קודם לכן תגיע גוש לבמה מסוג אחר - במת התיאטרון.

זה יקרה במסגרת פסטיבל "פותחים במה" ע"ש ג'ני ברנדס, פסטיבל למחזאות ישראלית חדשה, שיתקיים בתיאטרון בית ליסין ב־30-27 בספטמבר, זו השנה ה־28, בניהולו של אבישי מילשטיין. במסגרתו יעלו שש קריאות מבוימות והמופע "טעות בליהוק". גוש תשתתף ב"הרגלים מגונים", מאת גיל ריבה והלית אורן רשף (מוזיקה מקורית: שמוליק ורועי נויפלד), מחזה מוזיקלי המבוסס באופן חופשי על ספרו האוטוביוגרפי של ריבה, ולצידה ישתתפו גל פופולר, נירה רבינוביץ', לימור גולדשטיין, אורנה רוטברג, הראל ליסמן והגר אנגל.

סיפור המחזה מגולל את קורותיו של עיתונאי ססגוני ומוכר, שמוצא את עצמו לפתע באשפוז בעקבות משבר נפשי, ובירור קורות חייו מעלה תמונה כואבת של בן הדור השלישי לשואה שברח אל עולם האשליות והזוהר החלול כדי להתחמק מהפחדים.

"מסע כבד מאוד"

"לפני הרבה שנים יצא לי לשחק על הבמה של הקאמרי ב'לילה לא שקט', מחזמר משירי שלמה ארצי, ומאוד נהניתי מזה, אבל הרבה שנים לא עשיתי את זה", אומרת גוש בראיון ל"ישראל היום". "הפעם היה לי קל להגיד כן להצעה כי מאוד אהבתי את המחזה שכתבו גיל והלית, את התפקיד שהוצע לי ואת הקאסט הנפלא. רק צריך לזכור שזו לא העלאה מלאה של מחזה אלא פסטיבל קריאה, מה שאומר שהשחקנים יושבים על הבמה, קוראים את המחזה, וכמובן נבצע את המוזיקה המקורית ששמוליק ורועי כתבו".

ספרי לי על התפקיד שלך.

"לדמות שלי קוראים תמר ואני חברה מאוד טובה של הדמות הראשית, אוזי, שבתחילת המחזה יש לו יום הולדת 40, שהופך לטריגר להרבה דברים שעומדים לקרות. המחזה מתרחש כולו בבית חולים פסיכיאטרי, והדמות שלי בעצם קיימת רק בראש שלו".

החיבור שלך לסיפור נבע בין היתר גם מהסיפור שלך - ההתמכרות, האשפוז, הגמילה?

"זו דמות שיש לה מסע מאוד כבד. היה לי קל להתחבר לזה גם בעקבות מה שאני עברתי, למרות שלא הייתי צריכה להשתמש בזה בשביל הדמות שלי. הקושי שלה מגיע מכיוון אחר שהוא לאו דווקא בית החולים הפסיכיאטרי, אבל זו דמות קיצונית. כל המחזה הזה בעצם מדבר על רגע בחייו של בן אדם שהכל קורס עליו, אבל הוא מדבר על קימה מחדש, ולזה בטח שקל לי להתחבר".

אפרופו התמוטטות וקימה מחדש, איך היה לעבד את החוויות האלה לאלבום?

"יש לי המון כוח כאמנית לקחת את הקושי והכאב וכל מה שעברתי ולתרגם אותם למשהו שיש בו הרבה יופי וטוב. ככל שאת מראה יותר את הפצעים שלך - ככה יש יותר סיכוי שזה יעזור למישהו אחר בהחלמה, ויש לכך ערך גדול מאוד מבחינתי. למרות הקושי והחשיפה, הרגשתי שאני צריכה לספר את הסיפור שלי, שלפחות ייצא מזה משהו טוב. אני מקבלת המון תגובות מאנשים - גם כאלה שבמשבר, לאו דווקא התמכרות, שמספרים שהיצירה נותנת להם כוח, וגם אנשים שכבר אחרי המשבר.

"זו זכות גדולה בעיניי להיות מסוגלת לעשות כזה דבר, ולשיר את השירים האלה בהופעות מזכיר לי איפה הייתי ואיפה אני נמצאת היום".

אז איך את היום באמת?

"כיום אני מתנהלת כמו אדם בריא מאוד", היא צוחקת. "זה נמצא שם, ואני הולכת לפעמים לקבוצות תמיכה אבל זה לא מנהל אותי והצלחתי להשתחרר מהסבל הבלתי יתואר הזה שנקרא התמכרות. זה כבר לא נוכח בחיים שלי ברמה היומיומית. עברו כמה שנים, אבל אני כן מרגישה שאני צריכה להזכיר לעצמי להסתכל על הדרך, ולא לקחת אותה כמובן מאליו".

הקאמבק לתיאטרון?

אחרי אלבום כל כך מוצלח וחשוף אפשר בכלל להתחיל לחשוב על האלבום הבא? איך משתיקים את הלחץ של לעמוד ברף הזה?

"היה לי מרווח כל כך ארוך בין אלבומים ולמדתי להתמודד עם הדבר הזה בדיוק - איך לעמוד בציפיות, בפרפקציוניזם מסרס שהייתי צריכה להוציא מהחיים שלי או לפחות להנמיך את הווליום שלו. זו היתה עבודה קשה, אבל אני כבר עכשיו בהתחלת תהליך כתיבה של אלבום חדש, ולא מרגישה את הלחץ הזה. אני בעיקר נהנית כרגע".

בבית ליסין אמנם תשתתפי בפסטיבל קריאה, אבל כשההפקות מוצלחות הן עולות בתיאטרון כהפקה מלאה. יכול להיות שזה יהיה הקאמבק שלך לעולם התיאטרון?

"אשמח שנעלה את זה כהפקה מלאה. זו במה שאני אוהבת להיות עליה ואני מרגישה בה בנוח, למרות שלא עשיתי תיאטרון הרבה שנים. כבר עכשיו בחזרות אני נהנית וזה מרגיש לי טבעי להיות שם, לשחק ולשיר על במה".